פרשת תצווה ממשיכה את פרשת תרומה.
(בשנים לא מעוברות הן בדרך כלל מחוברות).
לא ניכנס לענייני ההנדסה וגם לא למעצבים ולאומנים, שיש להם עבודה מעניינת ומאתגרת בבניית המשכן וכליו. הפעם נעסוק בלבוש, בבגדים.
 
אמרו כבר לפני -"הבגד עושה את האדם". זו לא הסיבה היחידה שבגללה בני אדם, ויותר מכך בנות האדם, הולכים לבושים ומתקשטים. אין ספק שבגדים נאים מרחיבים את הנשמה, של הלובשים ושל המתבוננים בלובש ובמלבושיו. אמנם בעולמנו, הקצת הפוך לעיתים, יש בגדים קרועים הנחשבים אופנתיים אבל בדרך כלל ולאורך ההיסטוריה, מי שלבוש סחבות מכונה סמרטוטר וההתייחסות אליו היא כאל אדם נחות בחברה.
יש גם הגזמה הפוכה המתבטאת ברכישת "שמלת נשף"  כבר לחגיגות סיום הלימודים בבתי הספר.
 
הצורך בבגדים לאדם וחוה מתחיל כבר בפרשת בראשית, עם ההתפכחות אחרי האכילה מעץ הדעת וההבנה שהם ערומים :
 
" וַיַּ֩עַשׂ֩ יְהֹוָ֨ה אֱלֹהִ֜ים לְאָדָ֧ם וּלְאִשְׁתּ֛וֹ כׇּתְנ֥וֹת ע֖וֹר וַיַּלְבִּשֵֽׁם" ׃ ( בראשית ג, כא )
 
באתחול מחדש, אחרי המבול, קורית פעולה הפוכה- נוח הצדיק נגלה במערומיו    ושני בניו דואגים, באופן מכבד, לכסותו ולהלבישו בשלמתו :
 
"  וַיָּחֶל נֹחַ, אִישׁ הָאֲדָמָה; וַיִּטַּע, כָּרֶם .  כא וַיֵּשְׁתְּ מִן-הַיַּיִן, וַיִּשְׁכָּר; וַיִּתְגַּל, בְּתוֹךְ אָהֳלֹה.   כב וַיַּרְא, חָם אֲבִי כְנַעַן, אֵת, עֶרְוַת אָבִיו; וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי-אֶחָיו, בַּחוּץ.   כג וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת-הַשִּׂמְלָה, וַיָּשִׂימוּ עַל-שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם, וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית, וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם; וּפְנֵיהֶם, אֲחֹרַנִּית, וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם, לֹא רָאוּ." ( פרשת נח)
 
הפעם הבאה בה מופיע בגד כחלק משמעותי בעלילה, היא אצל יעקב ויוסף. יעקב  דואג לעשיית כתונת פסים  לבנו הבכור מרחל – יוסף, ובכך מעורר אצל יתר בניו קנאה עד כדי שנאה שמביאה למכירתו. מכירה זו מתחילה את גלות מצרים. גם במצרים הבגד של יוסף מעורר מהומה ומדרדר את יוסף לבית האסורים. זה הבגד שמשאיר יוסף אצל אשת אדונו, פוטיפר, המותיר אותו קצת במערומיו...
 
כשמעלים את יוסף מתחתית הבור ומריצים אותו אל פרעה, מחליפים בגדים:
 
" וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת-יוֹסֵף, וַיְרִיצֻהוּ מִן-הַבּוֹר; וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו, וַיָּבֹא אֶל-פַּרְעֹה." ( בראשית מא , יד )
 
כשפרעה מטיל עליו את תפקיד המשנה למלך, שוב הבגדים משחקים תפקיד :
 
" וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אֶל-יוֹסֵף:  רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ, עַל כָּל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.   מב וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת-טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ, וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל-יַד יוֹסֵף; וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי-שֵׁשׁ, וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל-צַוָּארוֹ." ( בראשית מא , מא )
 
כדי להפוך "נער עברי" למשנה למלך, הדרת הקודש של  המלבוש היא שנותנת ליוסף את הגושפנקא ואת המעמד של המשנה למלך, בבחינת "הבגד עושה את האדם". (מזכיר גם את מרדכי בשושן ).
 
בפרשתנו שוב מופיעים הבגדים :
 
" וְעָשִׂ֥יתָ בִגְדֵי-קֹ֖דֶשׁ לְאַֽהֲרֹ֣ן אָחִ֑יךָ לְכָב֖וֹד וּלְתִפְאָֽרֶת ":
 
כך מצווה האל על משה להכין בגדים מכובדים לאהרן ובניו .
 
מעניין שהאל לא מצווה על משה להכין גם לעצמו, כמנהיג, בגדים מפוארים.
 
מה פשר הצורך בבגדים "לְכָב֖וֹד וּלְתִפְאָֽרֶת" ?
 
ידועה האמרה שמי שרודף כבוד, הכבוד בורח ממנו.
האם היה אהרון מרודפי הכבוד ?  וודאי שלא !
 
הבגדים המיוחדים הם חלק מיצירת אוירה מכובדת ומפוארת של המשכן, חלק מהדרת המקום, ממיצוב מעמד המשכן והעוסקים במלאכת המשכן. אין ספק כי כלים נאים, בגדים נאים (ובבית גם אישה נאה) מרחיבים את הדעת ומרוממים את הנפש ואת המעמד בו נערכים הטקסים.
 
בתקופתנו, בדור השפע, יש לנו מבחר מגוון של אפשרויות לבוש.
אז, שתמיד נשכיל לבחור  את הבגד המתאים לנו, המכבד אותנו ואת סביבתנו ומקומנו, גם, כי אין הזדמנות שנייה לרושם ראשון.