ערב שבת פרשת יתרו התשפב 2022

פרשת השבוע פרשת יתרו פותחת כך :

" וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן, חֹתֵן מֹשֶׁה, אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה, וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ:  כִּי-הוֹצִיא יְהוָה אֶת-יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם.  
ב וַיִּקַּח, יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה, אֶת-צִפֹּרָה, אֵשֶׁת מֹשֶׁה--אַחַר, שִׁלּוּחֶיהָ.   ג וְאֵת, שְׁנֵי בָנֶיהָ:  אֲשֶׁר שֵׁם הָאֶחָד, גֵּרְשֹׁם--כִּי אָמַר, גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה .  ד וְשֵׁם הָאֶחָד, אֱלִיעֶזֶר--כִּי-אֱלֹהֵי אָבִי בְּעֶזְרִי, וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה.
 ה וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה, וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ--אֶל-מֹשֶׁה:  אֶל-הַמִּדְבָּר, אֲשֶׁר-הוּא חֹנֶה שָׁם--הַר הָאֱלֹהִים.
ו וַיֹּאמֶר, אֶל-מֹשֶׁה, אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ, בָּא אֵלֶיךָ; וְאִשְׁתְּךָ--וּשְׁנֵי בָנֶיהָ, עִמָּהּ.  
 ז וַיֵּצֵא מֹשֶׁה לִקְרַאת חֹתְנוֹ, וַיִּשְׁתַּחוּ וַיִּשַּׁק-לוֹ, וַיִּשְׁאֲלוּ אִישׁ-לְרֵעֵהוּ, לְשָׁלוֹם; וַיָּבֹאוּ, הָאֹהֱלָה.
 ח וַיְסַפֵּר מֹשֶׁה, לְחֹתְנוֹ, אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם, עַל אוֹדֹת יִשְׂרָאֵל:  אֵת כָּל-הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתַם בַּדֶּרֶךְ, וַיַּצִּלֵם יְהוָה. "
 
כותב התורה, או כפי שיש המכנים אותו, הסופר המקראי, בין אם זה כותב אלמוני ובין אם זה "על פי ה' ביד משה" קרי, הכתבה מפורטת של האל למשה ובין אם זה בראשי פרקים על פי האל והכתיבה המפורטת ביד משה, מספרים לנו על המפגש המחודש של משה עם רעייתו ועם שני בניו, אותם הותיר בבית יתרו חותנו.
 
בפתיחה, פעם אחת נכתב שיתרו הוא – "כֹהֵן מִדְיָן, חֹתֵן מֹשֶׁה".
 
אחר כך פעמיים כותב התורה מספר לנו על מטרת בואו של יתרו:
 
"וַיִּקַּח, יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה, אֶת-צִפֹּרָה, אֵשֶׁת מֹשֶׁה--אַחַר, שִׁלּוּחֶיהָ.   ג וְאֵת, שְׁנֵי בָנֶיהָ"
"וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה, וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ--אֶל-מֹשֶׁה"
 
ואם משה לא הבין זאת פעמיים, אזי יתרו עצמו מבהיר בפעם השלישית :
 
" וַיֹּאמֶר, אֶל-מֹשֶׁה, אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ, בָּא אֵלֶיךָ; וְאִשְׁתְּךָ--וּשְׁנֵי בָנֶיהָ, עִמָּהּ"
 
 
היינו מצפים שציפורה והבנים שלה ושל משה – גרשום ואליעזר, יעמדו במרכז הפגישה ויספרו לנו על חיבוקים ונשיקות כמו במפגשים בין יעקב לעשו או בין יוסף לאחיו. אבל לא רק שהם לא מרכז הפגישה , משה לא מתייחס אליהם ולו במילה אחת. פשוט התעלמות מוחלטת של משה או של הכותב, מציפורה והבנים. משה נושק, על פי הכתוב, רק ליתרו:
 
"וַיֵּצֵא מֹשֶׁה לִקְרַאת חֹתְנוֹ, וַיִּשְׁתַּחוּ וַיִּשַּׁק-לוֹ"
 
מי שניצב במרכז המפגש הזה הוא יתרו, הסבא של גרשום ואליעזר והאבא של ציפורה, קרי – חותן משה.  ואכן, ברוב הפעמים יתרו מכונה כאן – חותן משה. אבל לא בכל הפעמים.
 
כאשר יתרו מתרגש מסיפור יציאת מצרים וכאשר הוא מברך את האל ומביע את התפעלותו ואת הכרתו בגודלו של האל שהוציא את ישראל ממצרים, הוא מכונה רק בשמו – יתרו.
 
"וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ--עַל כָּל-הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר-עָשָׂה יְהוָה לְיִשְׂרָאֵל:  אֲשֶׁר הִצִּילוֹ, מִיַּד מִצְרָיִם. י וַיֹּאמֶר, יִתְרוֹ, בָּרוּךְ יְהוָה, אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה:  אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת-הָעָם, מִתַּחַת יַד-מִצְרָיִם.  יא עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי-גָדוֹל יְהוָה מִכָּל-הָאֱלֹהִים:  כִּי בַדָּבָר, אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם".
 
כאשר יתרו מתיישב לאכול מהזבחים עם משה ואהרן וזקני ישראל, הוא חוזר להיות חותן משה.
 
יב "וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה, עֹלָה וּזְבָחִים--לֵאלֹהִים; וַיָּבֹא אַהֲרֹן וְכֹל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, לֶאֱכָל-לֶחֶם עִם-חֹתֵן מֹשֶׁה--לִפְנֵי הָאֱלֹהִים " 
 
גם למחרת כשמשה חוזר לשיגרת יומו ויושב לשפוט את העם, יתרו הצופה במשה מהצד והמייעץ למשה איך כדאי לו להתנהל  מול העם, מכונה חותן משה.
 
יג וַיְהִי, מִמָּחֳרָת, וַיֵּשֶׁב מֹשֶׁה, לִשְׁפֹּט אֶת-הָעָם; וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל-מֹשֶׁה, מִן-הַבֹּקֶר עַד-הָעָרֶב...
יד וַיַּרְא חֹתֵן מֹשֶׁה, אֵת כָּל-אֲשֶׁר-הוּא עֹשֶׂה לָעָם; וַיֹּאמֶר, מָה-הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה לָעָם--מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ, וְכָל-הָעָם נִצָּב עָלֶיךָ מִן-בֹּקֶר עַד-עָרֶב.
 טו וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, לְחֹתְנוֹ:  כִּי-יָבֹא אֵלַי הָעָם, לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים... 
 יז וַיֹּאמֶר חֹתֵן מֹשֶׁה, אֵלָיו:  לֹא-טוֹב, הַדָּבָר, אֲשֶׁר אַתָּה, עֹשֶׂה .  ..   יט עַתָּה שְׁמַע בְּקֹלִי, אִיעָצְךָ, וִיהִי אֱלֹהִים, עִמָּךְ; הֱיֵה אַתָּה לָעָם, מוּל הָאֱלֹהִים, ... וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל-הָעָם אַנְשֵׁי-חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים, אַנְשֵׁי אֱמֶת--שֹׂנְאֵי בָצַע; ... וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם, בְּכָל-עֵת, וְהָיָה כָּל-הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ, וְכָל-הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ-הֵם; ...
 כד וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה, לְקוֹל חֹתְנוֹ; וַיַּעַשׂ, כֹּל אֲשֶׁר אָמָר  .  
 
גם כשמסתיים הביקור, יתרו משולח לביתו כשהוא נושא  את התואר חתנו של משה.
 
כז וַיְשַׁלַּח מֹשֶׁה, אֶת-חֹתְנוֹ; וַיֵּלֶךְ לוֹ, אֶל-אַרְצוֹ.
 
שימו לב שבפסוק האחרון אין התייחסות לציפורה ושני בניהם של משה וציפורה והם כנראה נשארים יחד עם בני ישראל ויכול להיות אף באהלו של משה.
אז מדוע בכתובים יש לכאורה התעלמות  של משה מציפורה והבנים ?  האם בגלל שמשה התעלם מהם או אולי משום שמשפחתו של המנהיג לא צריכה להיות מסוקרת על ידי התקשורת. בפועל ייתכן שמשה אכן קיבל אותם בהתרגשות רבה, בנשיקות וחיבוקים.
 
זו הזדמנות לבחון את מקומם ומעמדם של הקרובים למנהיג, קרי אשתו וצאצאיו. מתי לאשת המנהיג יש תפקיד ?  מתי הבנים הם בנים ממשיכים?
 
בממלכות אנחנו יודעים שלא רק למלך יש תפקיד ציבורי אלא גם למלכה יש תפקיד ייצוגי מול העם.  בממלכות הללו הצאצאים מקבלים מהוריהם את השרביט ואחרי מותם הצאצאים תופסים את מקומם. ראו הממלכה הבריטית כמשל.
 
גם אצל המלכים של עם ישראל עברה המלוכה בירושה מאב לבן. הבעיה שהתעוררה הייתה מי ימלוך תחת המלך האב. אצל דוד מלך ישראל היה מאבק לא פשוט על ירושת המלוכה.  אדוניהו מלך ללא הסכמת דוד והורד מהתואר. אבשלום רצה למלוך ולא הצליח. בסוף הומלך שלמה בן בת שבע.
 
הכהונה בישראל עוברת מהאב לצאצאים, מאז נמשח אהרן ככהן גדול ועד ימינו. כולם מזרע אהרן הכהן.
 
הנביאים לא הורישו את התפקיד לצאצאים שלהם. בניו של עלי הכהן לא היו ראויים לקבל את התפקיד מאביהם. גם שמואל לא העביר את התפקיד לבניו וכך גם יתר הנביאים.
 
במדבר, לפני מלוך מלך בישראל, גרשום ואליעזר,בניו של משה, כלל לא הוזכרו ולא יועדו לתפוס את מקומו של משה ראשון הנביאים. את ההנהגה העביר משה על פי ה' ליהושע בינון.
 
כדי להשלים את התמונה, נביט על ראשי הממשלה של ישראל מאז הכריז בן גוריון על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל היא מדינת ישראל.
צאצאיו של בן גוריון לא נטלו חלק בהנהגה. פולה אשתו ניסתה להוות גורם כלשהו  אבל לא זכורה לטוב. הצאצאים והנשים של שרת ואשכול לא ממש נכנסו לתודעה הלאומית וכך גם צאצאיה של גולדה מאיר. לאה רבין ותבדל לחיים שרה של נתניהו, התבלטו לצד בעליהן בהיותם בתפקיד ראש הממשלה ולא תמיד לטובה. יש צאצאים של ראשי ממשלה שבעזרת השם של אביהם נכנסו לכנסת ישראל ולממשלת ישראל, אבל ספק אם הותירו  את רישומם בזיכרון הלאומי- בתו של רבין, בנו של בגין, בנו של שמיר, בנו  של שרון.
 
אם צריכים אנו ללמוד מפרשת השבוע, בה כותב התורה לא נותן  מקום והתייחסות מיוחדת לאשתו ולצאצאיו של משה, אזי גם אם יש להם מעורבות בחיים הציבוריים, אולי ראוי לאשת המנהיג ולצאצאיו, להניח למנהיג לעשות את מלאכתו ולא להתערב, לפחות לא בפומבי.
 
בימינו כשרוחות השוויון נותנות את הטון, לפחות כאמירה והצהרת כוונות בחלק מהתחומים, ניתן ללמוד מהאבות וממנהיגי עמנו בתחילת דרכנו, עשה ואל תעשה וגם עשי ואל תעשי  ותשכיל כל אחת לבור לה את הדרך הנכונה והמתאימה להשפיע שפע טוב בשום שכל ותבונה, ולממש בהצלחה – חוכמת נשים בנתה ביתה.

שבת שלום