ערב שמחת תורה התשפב 2021
 היום אנחנו נכנסים לחג האחרון לפני עידן "אחרי החגים".
 
מה יש בו בחג הזה שזכה להיות החג המסכם של חגי תשרי ?
מה הדברים המרכזיים שעושים בו?
 
מה שכולם יודעים ורואים, הם הריקודים עם ספרי התורה, הידועים בשם – "הקפות".
 
הדבר הנוסף שעושים, קוראים בתורה את הפרשה האחרונה, פרשת "וזאת הברכה" ומעלים לתורה שני "חתנים" : "חתן תורה", הקורא את החלק האחרון של התורה, ו – "חתן בראשית", שמיד עם סיום התורה פותח בקריאת תחילת התורה, בסיפור מעשה בראשית.
 
כך כתוב בסוף ספר התורה:
 
"  וְזֹאת הַבְּרָכָה, אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים--אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:  לִפְנֵי, מוֹתוֹ. "
 
משה עושה לפני מותו את מה שעשה יעקב בטרם מותו, שניהם מברכים את בני ישראל לשבטיהם.  לא ניכנס לפשר הברכות ולא נעשה כעת את ההשוואה שכל מורה נותן לתלמידיו לעשות וכל פרשן מנסה להבין את פשר הברכות הללו עם הפנים לעתיד.
 
שאלו כבר לפנינו וניסו להשיב, מי כתב את ספר דברים כולו ועוד יותר קשה מי כתב את הדברים הללו ? מי הגדיר את משה "איש האלוהים" ומה משמעות ההגדרה הזו ?
 
נראה שהכותב ידע שבעתיד יטו להתבלבל ולייחס למשה את התורה "תורת משה" ואת כל מסכת החוקים הללו, ולקרוא לה "דת משה".
זו הסיבה שהוא מכנה את משה "איש האלוהים" – האיש שכל מה שעשה, עשה על פי דבר האלוהים.  זו לא "תורת משה", אלא "משה קיבל תורה בסיני"!
 
ובפרק האחרון, אחרי הברכות שמשה ברך את כל השבטים, ואחרי שהאל מראה למשה את כל הארץ המיועדת לשבטים להתנחל בהם, שוב מגדירים את משה. 
 
"וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבֹת מוֹאָב, אֶל-הַר נְבוֹ, רֹאשׁ הַפִּסְגָּה, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי יְרֵחוֹ; וַיַּרְאֵהוּ יְהוָה אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֶת-הַגִּלְעָד, עַד-דָּן.  ב וְאֵת, כָּל-נַפְתָּלִי, וְאֶת-אֶרֶץ אֶפְרַיִם, וּמְנַשֶּׁה; וְאֵת כָּל-אֶרֶץ יְהוּדָה, עַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן.  ג וְאֶת-הַנֶּגֶב, וְאֶת-הַכִּכָּר בִּקְעַת יְרֵחוֹ עִיר הַתְּמָרִים--עַד-צֹעַר.  ד וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָיו, זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר, לְזַרְעֲךָ, אֶתְּנֶנָּה; הֶרְאִיתִיךָ בְעֵינֶיךָ, וְשָׁמָּה לֹא תַעֲבֹר.  ה וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד-יְהוָה, בְּאֶרֶץ מוֹאָב--עַל-פִּי יְהוָה.  ו וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּי בְּאֶרֶץ מוֹאָב, מוּל בֵּית פְּעוֹר; וְלֹא-יָדַע אִישׁ אֶת-קְבֻרָתוֹ, עַד הַיּוֹם הַזֶּה.  ז וּמֹשֶׁה, בֶּן-מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה--בְּמֹתוֹ; לֹא-כָהֲתָה עֵינוֹ, וְלֹא-נָס לֵחֹה.  ח וַיִּבְכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב, שְׁלֹשִׁים יוֹם; וַיִּתְּמוּ, יְמֵי בְכִי אֵבֶל מֹשֶׁה.  ט וִיהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, מָלֵא רוּחַ חָכְמָה--כִּי-סָמַךְ מֹשֶׁה אֶת-יָדָיו, עָלָיו; וַיִּשְׁמְעוּ אֵלָיו בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲשׂוּ, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה.  י וְלֹא-קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל, כְּמֹשֶׁה, אֲשֶׁר יְדָעוֹ יְהוָה, פָּנִים אֶל-פָּנִים.  יא לְכָל-הָאֹתֹת וְהַמּוֹפְתִים, אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ יְהוָה, לַעֲשׂוֹת, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם--לְפַרְעֹה וּלְכָל-עֲבָדָיו, וּלְכָל-אַרְצוֹ.  יב וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה, וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל, אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה, לְעֵינֵי כָּל-יִשְׂרָאֵל."
 
משה הוא לא רק "איש האלוהים", משה הוא גם " עֶבֶד-יְהוָה " וגם "נביא " מיוחד במינו, שכבר אז הכותב יודע לומר שלא היה כמוהו ולא יהיה כמוהו בישראל.
 
ההגדרות הללו מאוד חשובות כדי להבין, שלמרות שהוא "איש האלוהים" הוא גם עניו כמו עבד האלוהים. משה הוא כמובן ראשון הנביאים, במחילה מכבודם של אבות האומה – אברהם יצחק ויעקב.  אבל תואר אחד נראה חסר כאן, התואר של המנהיג שהנהיג את העם הזה ממצרים ועד הכניסה לארץ המובטחת.  את היותו של אדם מנהיג, לא צריך לציין.  כולם רואים ויודעים שהוא המנהיג. אם לא ברור לכולם שהאיש הזה הוא המנהיג, אזי הוא לא יכול להיות מנהיג.
 
משה הוא לא רק מנהיג, אלא שהוא מוריש לעם ישראל ואולי לעולם כולו כיצד על מנהיג להתנהל.  משה נולד ומשהועבר לבית פרעה הוא יועד להנהגה, אבל זה לא מונע ממנו לעשות בדרך טעויות. אלא שמשה יודע ללמוד מהטעויות ולתקנם. כשהוא יוצא מבית פרעה ומנסה לעשות צדק, הוא מבין שלא הכל צריך לפתור ברגע. הריגת המצרי נודעת במצרים, ודווקא על ידי ישראלי שנקלע למריבה, והוא המעביר את הקול.  הוא יודע להקשיב לעצות של יתרו  ולקבל וליישם רק את מה שהוא מבין כעצות טובות וחשובות וניתנות ליישום. כשהוא לא מוצא מנהיגים שיש להם את כל התכונות הרצויות למנהיג, הוא מוותר על חלקן וממנה את בעלי מקצת התכונות הללו.
 
סמוך למותו הוא דואג למנהיג מחליף ראוי, צנוע ואשר מבין שתפקידו הוא לשרת את העם.
 
גם במותו, כנראה בעצה אחת עם האל, מקום קבורתו לא נודע כדי שהמקום לא יהפוך למקום פולחן.  הוא מעביר בחייו ואף במותו שלא הוא העיקר,,הוא רק שליח. "שלח ביד תישלח" הוא אומר לאל המתגלה אליו בסנה בתחילת השליחות.  יען כי לא חשוב השליח, חשובה השליחות.
 
שנשכיל להבין ולזהות את השליחות שלנו בעולם
 ולקיימה ולממשה באופן המיטבי.