פרשת שמות התשפב 2021
 
השבוע אנחנו מתחילים את הספר השני מחמשת הספרים המרכיבים את תורתנו.
 
ספר בראשית מסתיים במותו של יוסף בגיל 110 שנים.
ספר שמות מתחיל בתזכורת קטנה על סוף תקופתו של יוסף ואחיו בני ישראל במצרים:
 
" וְאֵלֶּה, שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הַבָּאִים, מִצְרָיְמָה:  אֵת יַעֲקֹב, אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ.  
ב רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן, לֵוִי וִיהוּדָה.  ג יִשָּׂשכָר זְבוּלֻן, וּבִנְיָמִן.  ד דָּן וְנַפְתָּלִי, גָּד וְאָשֵׁר.  
ה וַיְהִי, כָּל-נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶךְ-יַעֲקֹב--שִׁבְעִים נָפֶשׁ; וְיוֹסֵף, הָיָה בְמִצְרָיִם.  
ו וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל-אֶחָיו, וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא.  
ז וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ--בִּמְאֹד מְאֹד; וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ, אֹתָם. 
ח וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ, עַל-מִצְרָיִם, אֲשֶׁר לֹא-יָדַע, אֶת-יוֹסֵף". 
 
אחת השאלות הבלתי פתורות בתורה היא :
 כמה זמן חלף בין מותו של יוסף לבין המלוכה של פרעה המלך החדש, שכבר אינו זוכר את התקופה הנפלאה של מצרים, בה יוסף מונה למשנה למלך פרעה והציל את מצרים משנות הרעב ?
 
כפי שסיפרנו בשבוע שעבר, בפרשת ויחי מונים את שנות חייהם של יעקב ושל יוסף, בהמשך למניין שנות חיים של האבות וציוני דרך חשובים בחייהם.  זאת, בהמשך לציון שנות חיים של שתי השושלות, מהאדם הראשון עד נח ומנח עד אברהם, שנולד בשנת 1948. מאז התחילו למנות את שנות האדם הראשון.  
 
נעלה כאן על הכתב את השנים שהתורה מציינת ואת מספר השנים שניתן להסיק מתוך סיפורי התורה עד מות " יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא":
 
1948  - נולד אברהם תרח באור כשדים.
1958  - נולדה שרה כנראה באותו מקום ולאותה משפחה.
2032  - אברהם מגיע לארץ כנען כשהוא בן 75.
2034  - נולד ישמעאל כשאברהם בן 86.
2048  - נולד יצחק כשאברהם בן 100 ושרה בת 90.
2085  - נפטרה שרה בגיל 127 .
2088  - נישואי יצחק ורבקה, כשיצחק בן 40 שנה.
2108  - נולדו יעקב  ועשו, כשיצחק בן 60 שנה בלדת אותם.
2123  - נפטר אברהם בגיל 175.
2171  - נפטר ישמעאל בגיל 137.
2187  - יציאת יעקב לחרן .
2190  - נולד לוי
2200  - נולד יוסף, כשיעקב בן 91 לערך.
2207  - יעקב ומשפחתו חוזרים לארץ, כעבור 20 שנה אצל לבן.
2208  - נולד בנימין בארץ כנען .
2217  - נמכר יוסף כשהוא בן 17 שנה.
2220  - * נולד קהת בן לוי עליו נכתב שהיה בין 70 הנפש היורדים למצרים.
2228  - נפטר יצחק בן 180 שנה.
2230  - יוסף פותר את חלום פרעה כשהוא בן 30 .
2237  - מתחילות שבע שנות  הרעב
2239  - הירידה למצרים אחרי שנתיים של רעב.
 
עד כאן, כל האמור לעיל, למעט הולדתו של קהת, כתוב מפורשות בתורה או נובע מתיאור האירועים שקרו.  מכאן,  היכן שכוכבית מלווה את השנה, זו השערה, יען כי לא נכתב במפורש.
 
2250  - * נולד עמרם בן קהת. ההשערה היא שקהת נולד כשהיה אביו לוי כבן ,30 וגם הוא הביא 
               לעולם את עמרם כשהוא כבן 30 שנה. זה כנראה הגיל שהביאו ילדים לעולם בעת ההיא.
2255  - נפטר יעקב בן 147 שנה.
2280  - *נולדה מרים בת יוכבד ועמרם. ההשערה היא שגם עמרם היה כבן 30 שנה כשנולדה מרים.
2281  - נולד אהרן בן עמרם* - השערה !
2284  - נולד משה בן עמרם* - השערה בעייתית !
2310  - נפטר יוסף בן 110 שנים.
2327  - נפטר לוי  בן 137 שנים.
2353  - נפטר קהת כשהוא בן 133 שנה.
 
יכול להיות שלוי לא היה האחרון מבני ישראל שנפטר, אבל הוא היחיד, חוץ מיוסף, שצוינו שנות חייו. לכן, זה הזמן בו ניתן לומר:
 
"וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל-אֶחָיו, וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא. " 
 
אחרי מות הדור של האחים, בני ישראל מתרבים:
 
" וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ--בִּמְאֹד מְאֹד; וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ, אֹתָם. "
 
כאן כבר שאלו לפנינו :
 
כמה שנים צריכות לעבור כדי להתרבות משבעים נפש שירדו למצרים ועד 60 ריבו , קרי שש מאות אלף שיוצאים ממצרים ?
 
קושיה נוספת, בתוך תסבוכת מספר השנים, שצריך לישב היא- שני מספרים נוספים הכתובים בתורה.  מספר השנים שהיו בני ישראל במצרים.
המספר הראשון שניתן לאברהם בברית בין הבתרים הוא 4000 שנה:
 
" וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם, יָדֹעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם, וְעִנּוּ אֹתָם--אַרְבַּע מֵאוֹת, שָׁנָה .  יד וְגַם אֶת-הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ, דָּן אָנֹכִי; וְאַחֲרֵי-כֵן יֵצְאוּ, בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל.  טו וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל-אֲבֹתֶיךָ, בְּשָׁלוֹם:  תִּקָּבֵר, בְּשֵׂיבָה טוֹבָה.  טז וְדוֹר רְבִיעִי, יָשׁוּבוּ הֵנָּה:  כִּי לֹא-שָׁלֵם עֲוֺן הָאֱמֹרִי, עַד-הֵנָּה."  (בראשית פרק טו, פסוקים יג-טז)
 
 
 והשני, שמצוין ביציאת מצרים, המונה את סך השנים שהיו במצרים – 430 שנה :
 
"וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם--שְׁלֹשִׁים שָׁנָה, וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה.   מא וַיְהִי, מִקֵּץ שְׁלֹשִׁים שָׁנָה, וְאַרְבַּע מֵאוֹת, שָׁנָה; וַיְהִי, בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, יָצְאוּ כָּל-צִבְאוֹת יְהוָה, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם." (שמות יא, מ-מא)
 
רבים וטובים ניסו ליישב ולהתאים את המספרים, אבל עד היום לא ראיתי פיתרון שעונה על כל התנאים ושיהיה גם הגיוני.
 
יש שניסו לומר שקהת נולד ממש בירידה למצרים, והוא ילד את עמרם בשנתו האחרונה.  ועמרם, גם הוא ילד את משה בשנתו האחרונה, הרי יחד זה 270 שנה. ומשה עמד לפני פרעה בגיל ,80 וגם אם זה היה נכון , ביחד זה נותן רק 350 שנה.  גם כך זה פחות מ – 400 שנה, מה גם שמזמן הירידה מצרימה ועד פטירת לוי, שנניח שאז התחיל השיעבוד, עברו כ – 90 שנה, אותם צריך להוריד מה – 350 שנה. אזי השעבוד היה רק 260 שנה !
 
לא נביא כאן את כל הדעות והניסיונות לפתור את הסתירות. 
נשלים רק  עוד חמישה מנייני שנים, בהתאם להשערות שציינו לעיל :
 
2364  - משה נשלח אל פרעה* כשהוא בן 80 שנה .
2365  - שנה אחר כך הייתה יציאת מצרים*
2387  - נפטר עמרם בן 137 שנה.
2403  - נפטר אהרן* בן 122.
2404  - נפטר משה בן 120 שנה. ובני ישראל נכנסים לארץ כנען*
 
 
אם אין לנו פיתרון או חידוש בעניין, אז לשם מה העלינו את הנושא הזה ?
 
העלינו את לוח התאריכים כדי להראות שיש הרבה מאוד שנים, בין התאריכים הנ"ל, שעליהן לא מספרת התורה. מה קרה בשנים הללו והאם יש שאלות שעולות לגבי השנים הללו ?
 לדוגמא :
 
ירידת בני ישראל למצרים מתרחשת אחרי שנתיים של רעב, מתוך שבע השנים. בחמש השנים הנותרות של שנות הרעב, הגיוני שבני ישראל יישבו במצרים כשיוסף מכלכל אותם.  אבל, עם תום שנות הרעב, כשיעקב בן 135 שנה, מה מנע ממנו ומבניו לעזוב את מנעמי הקרבה למלכות , כשיוסף הוא המושל בכל מצרים, מה מנע מהם לשוב לארץ כנען ?
 
השאלה הזו ממשיכה גם לזמן פטירתו של יעקב, 12 שנה מאוחר יותר.   מדוע בני ישראל, העולים לארץ כנען לקבור את יעקב אביהם, מדוע הם חוזרים לגלות מצרים?
 
השאלה הזו ממשיכה ועומדת גם לאורך 56 השנים, אחרי שבני ישראל שבו מההלוויה של יעקב ועד פטירתו של יוסף. מה מנע מבני ישראל לשוב לארץ כנען, הרי היה זה לפני שקם מלך חדש על מצרים שלא ידע את יוסף.
 
תשובות טובות אין. אבל, כשאנחנו מתבוננים בגלויות שעברו על עם ישראל לאורך ההיסטוריה ואפילו היום, רוב עם ישראל ממשיך להתגורר בגולה. האם הישיבה על סיר הבשר היא שמנחה את היושבים בגולה , או אולי סיבה אחרת ?.  בפועל, בני ישראל לא עוזבים כל כך מהר את הבית ואת הפרנסה שאליהם נולד הדור החדש.
האם  העם היהודי לומד מההיסטוריה שגם שנות שפע ונחת כלכלית אינם ערובה לישיבה לבטח במקום שבו תמיד ניחשב זרים ? ואולי, בתקופה הנוכחית שהתנועה קלה וחופשית בין המדינות והפרנסה כבר לא בהכרח תלויה במיקום גיאוגרפי פיזי, הלאומיות מאבדת את חשיבותה ומשמעותה לאדם הפרטי. רובנו נראים אותו דבר, אוכלים מאכלים דומים, קונים חפצים וביגוד דומה ונחשפים לתרבות גלובאלית דומה במדינות השונות.
האם יש עדיין גולה במובנה הקלאסי, כשרבים מאיתנו מרגישים בבית במקומות בהם הם נמצאים ? האם אכן יהיה כך לאורך זמן או שההיסטוריה עלולה לחזור ?
 
השאלה הנשאלת עתה היא- האם, כשתסתיים הקורונה, מהם הנושאים שצריכים לעלות לראש סדר העדיפויות ? האם העלאת יהדות הגולה לארץ ישראל בשנים הקרובות, צריכה להיות המשימה הלאומית או לפחות אחת מהמשימות הכי חשובות ?  
 
נשמח לשמוע את דעתכם.