פרשת השבוע פרשת ויקרא אקטואלית מתמיד
קראו עד הסוף והצביעו בהתאם
השבת אנחנו מתחילים את הספר השלישי מבין חמשת חומשי התורה – ספר ויקרא, או כפי שיש הנוהגים לקרוא לו – ספר תורת הקורבנות. עניין הקורבנות הוא לא פשוט עד כדי שכאשר לימדו את ילדי ישראל את התורה לפי הסדר מבראשית, היו מדלגים על ספר ויקרא וחוזרים אליו רק בשנים שהילדים בגרו והפכו לנערים ונערות. האמת היא שעד היום לא ממש ברור בשביל מה בא לעולם כל נושא הקורבנות.
אנחנו זוכרים כי כבר שני הילדים הראשונים – קין והבל, הקריבו קורבנות לה'. זה גם הנושא שהביא למריבה ביניהם, שנסתיימה ברצח הראשון של איש את אחיו.
מתוך הפרשה, בשבוע הזה של הבחירות ולפני פסח, נתייחס לשלושה נושאים אקטואליים.
השניים הראשונים הם החמץ והמלח, כפי שהם מופיעים בפסוקים ח – יד, בפרק ב' :
" וכי תקריב קרבן מנחה מאפה תנור סלת חלות מצת בלולת בשמן ורקיקי מצות משחים בשמן: ואם מנחה על המחבת קרבנך סלת בלולה בשמן מצה תהיה: ...כל מנחה אשר תקריבו לה' לא תעשה חמץ כי כל שאר וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה': קרבן ראשית תקריבו אתם לה' ואל המזבח לא יעלו לריח ניחוח : וכל קרבן מנחתך במלח תמלח ולא תשבית מלח ברית אלהיך מעל מנחתך על כל קרבנך תקריב מלח:"
ראשית, אנחנו רואים שקרבן לא חייב להיות מן החי ולא צריך להרוג כדי להביא קרבן. קרבן הוא כנראה מלשון קירבה. האדם המקריב מתקרב אל המרכז התרבותי של העם, שבמדבר הוא היה המשכן ובארץ ישראל המקדש. אבל מה שיותר חשוב, זו תחושת הקירבה אל הבורא.
שנית, מדוע המנחה היא מצות מאפה תנור ? וגם אם היא על המחבת, לא תיעשה חמץ?
האם הכוונה היא לגרום למביאי המנחה להזדרז, כדי לאפשר גם לאחרים להגיע להביא את מנחתם, או שמא יש רצון להזכיר בכל מקום את הבצק, שלא הספיק להחמיץ כשבני ישראל יצאו ממצרים ?
נראה כי את האירוע המכונן של יציאת מצרים אנחנו צריכים לזכור תמיד . ואכן, אנחנו נוהגים להזכיר "זכר ליציאת מצריים" בכל חג ובכל שבת בקידוש. אנחנו גם מזכירים ושרים את שירת הים כל בוקר בתפילה .
הדבר השני הוא עניין המלח. מה יש במלח ? מדוע "על כל קרבנך תקריב מלח" ?
מתכונות המלח שהוא הופך מאכל תפל לטעים. המלח מעצים טעמים שונים ואפילו בעוגות מתוקות שמים מעט מלח בעיסה, כדי להדגיש את המתיקות. היום יש גם שוקולד מלוח. בעצם, רוצים ללמד אותנו שלכל דבר יש טעם – יש סיבה. כל דבר שאנחנו עושים, ראוי שנבין ונדע מה פישרו ומה טעמו, ולא נעשנו כלאחר יד וללא הבנה, מדוע אנחנו עושים אותו.
הנושא האקטואלי לשבוע הבחירות הוא קרבן הנשיא :
"אשר נשיא יחטא ועשה אחת מכל מצות ה' אלהיו אשר לא תעשינה בשגגה ואשם : או הודע אליו חטאתו אשר חטא בה והביא את קרבנו... " (פרק ד, כב-כג)
נשיא בעת ההיא לא היה האזרח הראשון אלא הנשיאים היו נציגי הציבור, בדומה לחברי הכנסת היום. מדוע אצל "הנשיא" נאמר : "אשר נשיא יחטא " ולפני כן אצל כל אדם או אצל הכהן נאמר "נפש כי תחטא", "אם הכהן המשיח יחטא" ?
אצל הכהן ואצל כל העדה מופיעות מילות התנאי "כי" ו – "אם". רוצה לומר, זה יכול לקרות לכל אחד, שהרי אין צדיק שלא יחטא, אבל זה לא בהכרח יקרה. אבל, אצל נציגי הציבור הנשיאים זה לא "אם", זה יקרה בוודאות - "אשר נשיא יחטא "!
ואם נבחר הציבור טעה בשוגג, הוא צריך לדעת להתייצב לפני הציבור ולומר, מה שנבחרי ציבור מתקשים לומר, טעיתי !
נבחר ציבור צריך גם לדעת, שאם הוא לא יתייצב מיוזמתו כדי להודיע ולהתוודות על חטאו או טעותו, אזי " או הודע אליו חטאתו אשר חטא". תמיד יהיה מישהו שהדבר ידוע לו או נודע לו ממקור כזה או אחר, והוא יפרסם את דבר העבירה.
נשאלת אפוא השאלה - האם נבחרי הציבור הם חוטאים ודאיים ? האם הם בבחינת שור מועד ? האם זה רק עניין של זמן שהשלטון ישחית אותם? האם זו תכונה מובנית באישיות של נבחרי הציבור ?
ניזכר מהן התכונות, שהאל מבקש ממשה, שנמנו כקריטריונים במכרז של שרי האלפים שרי המאות ויתר השרים:
"ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל, יראי אלהים, אנשי אמת, שנאי בצע , ושמת אותם שרי אלפים שרי מאות שרי חמישים שרי עשרות... " (שמות מג, יח – כא)
מה משמעות התכונות הללו ,שגם משה לא הצליח למצוא כאלה העונים על ארבעת הקריטריונים והסתפק באנשי חיל ?
אנשי חיל – אלו אנשים שכבר הוכיחו את עצמם בתפקידים קודמים או במעשים חשובים שהם עשו. אלו אנשים די ידועים, ולא קשה למצוא כאלה.
יראי אלהים – הם אלו שלא יראים רק מבני אדם. הם אלו שלא רק כשבני האדם רואים אותם אזי הם נזהרים ולא עושים מעשים שלא יעשו. ביראי אלהים טבועה תכונה אלוהית – מוסרית, המונעת מהם לחטוא.
אנשי אמת – (אלו כמובן לא אנשי מפלגת העבודה) אלו אנשים שפיהם וליבם שווים והם לא רוצים ולא יודעים לשקר.
שונאי בצע – את הבצע צריך לא רק לא לאהוב, את הבצע צריך ממש לשנוא, כדי לא להיות מושחת.
ראוי אפוא, בשבוע הזה, לבחון ולבדוק עד כמה שניתן,מי מהמועמדים לא רק מתאים להשקפת העולם שלנו, אלא גם מי עונה על ארבעת התכונות הללו. כך יהיה אולי טעם טוב לבחירה שלנו.
