פרשת תצוה – שבת זכור התשפג 2023  
 
השבוע ציינו את ימי הזיכרון של סבא-אבא יהודה מוסקל ושל סבתא- אמא  נחמה גינזברג. ציינו גם את יום הולדתה של הנינה שלהם – רננה תקומה נאמן. בפרפראזה על מה שכבר אמרו לפנינו, מי שלא יודע ולא זוכר את הדורות הקודמים ואת סיפור חייהם, החיים שלו בעולם הזה קצת תלושים מהשורשים, וכנראה שגם הדורות הבאים לא ידעו כיצד להתחבר לשורשים של המשפחה היהודית ושל עם ישראל בארץ ישראל.
 
השבת לפני פורים מכונה "שבת זכור". יש לנו במסורת היהודית לא מעט ימי זיכרון ולא מעט אירועים שאנו מצווים לזכור.  כמעט לכל זיכרון מוצמד מעשה שנועד לקבע את הסיבה שלמענה אנו צריכים אירוע מכונן מהעבר.  פורים עם המסכות ואוזני המן, צריך להזכיר לנו תמיד, ועוד יותר בימים טרופים אלו, את שאמר עלינו אותו המן :
 " וַיֹּאמֶר הָמָן לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל עָם וְאֶת דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים וְלַמֶּלֶךְ אֵין שֹׁוֶה לְהַנִּיחָם."
 
אנחנו חייבים לזכור ולפעול כעם אחד.  כוחנו באחדותנו מול אויבינו מבחוץ מבוסס על היותנו שונים מעמים אחרים, אבל, רק כשאנחנו מאוחדים בכוונות ובמעשים שלנו. 
בימים אלו אנחנו חייבים, לא רק לא להתפזר ולא להיפרד, כפי שחלק ממחוללי המחאות עושים, אנחנו חייבים למצוא את המאחד והמלכד וביחד לבצע את התיקונים שצריך לתקן.
 
פרשת השבוע פרשת תצוה, היא בעצם המשכה של הפרשה הקודמת, פרשת תרומה. בתחילת פרשת  תרומה נאמר :
"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.   ב דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה:  מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי. "
 
בתרומה כתוב : " וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה "
בתצוה כתוב :   " וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ "
 
"וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית--לַמָּאוֹר:  לְהַעֲלֹת נֵר, תָּמִיד.    כא בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל-הָעֵדֻת, יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר לִפְנֵי יְהוָה:  חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם, מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל." (תחילת פרשת תצוה )
 
בנין בית המקדש, ולפניו בנין המשכן, הוקמו כדי שהאל ישכון בתוך בני ישראל :
 " וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם." 
 
אבל את האור בתוך הבית, זו החובה שלכם להדליק, על ידי אהרן הכהן.
 
 
כאן אנחנו מגיעים לתפקיד הרשויות ולהפרדה והאיזון בין הרשויות.
 
נזכיר שתחילה כמעט הכל היה בידיים של משה, למרות שהוא כלל לא רצה לקבל עליו שום תפקיד. את ההנהגה בהוצאת בני ישראל ממצרים, חלקו ביניהם משה ואהרן.
כשכבר יצאו ממצרים והתנהלו במדבר, משה נשא בכל התפקידים. עד שבא יתרו והציע למשה לפזר את הסמכויות. 
עם הזמן הגיעו לחלוקה, כמו תמיד, לשלושה סוגי הנהגה.   
המנהיג שתחילה נקרא השופט וברבות הימים זה היה המלך.
הכהן הגדול משבט לוי שעסק בעבודת המשכן.
והנביא.
 
כשנבנה המשכן, תחילה משה עורך את כל הטקסים והקורבנות. אבל מהר מאוד, אחרי חנוכת המשכן, משה מעביר את הכהונה לאהרן.
ברבות הימים, הכהן בעצם מזכיר ומלמד את העם את מורשת החגים.  בכל חג יש קרבן וטקס משלו שנועד להזכיר אירוע מכונן מעברנו. וכאשר מקדשים עד היום על היין, אנו מזכירים שזה "זכר למעשה בראשית" או " זכר ליציאת מצרים" או " זכור את אשר עשה לך עמלק".  את המורשת הזו העבירו הלויים שפוזרו בין כל השבטים.
 
משה נחשב לאבי הנביאים. ברבות הימים הופך תפקידו של הנביא להיות המוכיח בשער ומי שמזכיר ודורש לפעול בצדק ובמשפט. הנביא מביא את זעקת הגר היתום והאלמנה לפני המנהיג, כשבתי המשפט הפכו להיות מושחתים.
המנהיג תפקידו לדאוג לעם הן מול האויבים מבחוץ והן מול הקשיים מבית.  המנהיג צריך לחלק את המשאבים כך שיגיעו לכל מי שנזקק .
אלא, שלפעמים מתהפכות היוצרות, כשהשליט ספון במגדל השן והוא מנותק מהעם, שלא לדבר על מנהיג מושחת. אז, נשלח הנביא על ידי האל אל השליט, כדי להחזירו לפעול בצדק ובמשפט. אז, תפקידם של השופטים לשפוט משפט שעושה צדק עם כל חלקי העם, ללא מורא. 
 
כולנו מכירים את מקרה קמצא ובר קמצא.  על מה חרבה ירושלים ? שואלים בסיפור הזה ומשיבים: "על שלא קמו ומחו מול בעל המאה".  בסעודה ממנה גורש מי שהוזמן אליה בטעות, ישבו כל חשובי ירושלים, ואף אחד לא קם לעצור את העוול שעשה בעל הסעודה, כשגירש בבושת פנים את מי שהשליח התבלבל והזמין בטעות.
 
מסקנות בכלל ולימינו בפרט :

א. לתת בידי מנחילי המורשת את הכלים והתקציבים כדי שכל ילד בישראל יכיר וידע את המורשת שלנו- מבראשית ויציאת מצרים ועד החורבן והשואה שעברו על עמנו, ועד מלחמות ישראל שהביאו להקמת המדינה ולשחרור חבלי מולדת ולהגנה על עמינו וארצנו בימינו.

ב. לא לפחד מבעלי המאה המאיימים בעושר כספם על מערכות המדינה, כדי שירקדו לפי החליל שלהם.  מי שהיום מנופף בכספו שיוציא את כספו ואת עצמו מהארץ, עוד ישוב על ארבע אל הרפת !!
 
ג. לנקות את המערכות הציבוריות מהשרים השוררים חבורות הגנבים שהורשעו בבתי המשפט. 
 
ד. לקיים הידברות עניינית בין שר המשפטים לבין נשיאת בית המשפט העליון על משמעויות התיקונים הנדרשים- מה בא כל חוק לתקן, מדוע יש או אין צורך בתיקון. בתקווה שההבנות וההסכמות תהיינה רבות מהמחלוקות. מה שבמחלוקת יוכרע בבית המחוקקים.
 
ברוח פיצול התפקידים שעשה משה בין המנהיג, הכהן והנביא, יידע גם היום  כל גוף את סמכותו ואת אחריותו, למען אחדות והמשך קיומו של עם ישראל בארץ ישראל.
 

שבת שלום ופורים שמח