השבוע אנו קוראים שתי פרשיות, ויקהל-פקודי, לסיום ולסיכום ספר שמות ויחד איתם גם את פרשת החודש, השלישית מבין ארבע הפרשיות, המקדמות את בוא ראש חדש ניסן, את בוא האביב.
שתי הפרשיות, ויקהל ופקודי, הן המשך של מעשה המשכן. לטובת בניית המבנה המרכזי בו ביקש האל לשכון בתוך בני ישראל, נדרשו תרומות של חומרי הגלם. כמו כל מיזם, יש את חומרי הגלם ויש את העוסקים במלאכה, היוצרים מחומרי הגלם את המוצר המוגמר.
כך מתוארים בפרשתנו העוסקים במלאכה :
" וְעָשָׂה בְצַלְאֵל וְאָהֳלִיאָב וְכֹל אִישׁ חֲכַם-לֵב, אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה חָכְמָה וּתְבוּנָה בָּהֵמָּה, לָדַעַת לַעֲשֹׂת, אֶת-כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ--לְכֹל אֲשֶׁר-צִוָּה, יְהוָה. ב וַיִּקְרָא מֹשֶׁה, אֶל-בְּצַלְאֵל וְאֶל-אָהֳלִיאָב, וְאֶל כָּל-אִישׁ חֲכַם-לֵב, אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה חָכְמָה בְּלִבּוֹ--כֹּל אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ, לְקָרְבָה אֶל-הַמְּלָאכָה לַעֲשֹׂת אֹתָה. ג וַיִּקְחוּ מִלִּפְנֵי מֹשֶׁה, אֵת כָּל-הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר הֵבִיאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִמְלֶאכֶת עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ--לַעֲשֹׂת אֹתָהּ; וְהֵם הֵבִיאוּ אֵלָיו עוֹד, נְדָבָה--בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר. ד וַיָּבֹאוּ, כָּל-הַחֲכָמִים, הָעֹשִׂים, אֵת כָּל-מְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ--אִישׁ-אִישׁ מִמְּלַאכְתּוֹ, אֲשֶׁר-הֵמָּה עֹשִׂים. ה וַיֹּאמְרוּ אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר, מַרְבִּים הָעָם לְהָבִיא, מִדֵּי הָעֲבֹדָה לַמְּלָאכָה, אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה לַעֲשֹׂת אֹתָה."
אנשי הביצוע צריכים להיות בעלי תכונות מיוחדות :
"אִישׁ חֲכַם-לֵב, אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה חָכְמָה וּתְבוּנָה בָּהֵמָּה, לָדַעַת לַעֲשֹׂת..."
אני משער שכבר עסקו בכך הפרשנים, וגם אנחנו התייחסנו לייחודיות ולשילוב של החכמה והלב. לכאורה, השילוב צריך להיות בין החכמה לשכל שבראש ולא שילוב של החכמה דווקא ללב. אלא, שאולי דווקא בימים טרופים אלו, אנחנו יכולים להבין את הצירוף של החכמה דווקא ללב. לו היו לנו היום מנהיגים חכמים, אבל כאלה שעובדים גם עם הרגישות של הלב, אולי ניתן היה לפתור את המשבר הזה עוד בטרם התדרדר למה שאנחנו רואים היום ברחובות.
חכמי לב יודעים את מלאכת הבניה. מי שאין לו את התכונה הזו של חכמת הלב עלול להביא להרס,הרס פיזי, ויותר מכך הרס הלב הפועם ואוהב שנהפך להיות לב שונא.
נקווה שנעבור את הימים הקשים הללו ונשוב להיות עם אחד, המחפש את המאחד, מכבד את הנפרדות, שאינו מתרגם את חילוקי הדעות לביטויי שנאה יוקדת.
