פרשת השבוע, פרשת האזינו, כמעט כולה כתובה כשירה. בספר התורה, שתי השירות של משה כתובות בצורה ייחודית. שירת משה, אחרי קריעת ים סוף ושירת משה בפרשתנו. אבל אם שירת משה אחרי נס מעבר בני ישראל בתוך הים ביבשה היא שבח והודיה לאל, הרי שירת האזינו היא סוג של נבואת זעם הצופה פני עתיד של מרידה באל.
כשהיינו צעירים הן היו שגורות על פינו, כי למדנו וידענו את שתיהן בעל פה.
 
" הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם, וַאֲדַבֵּרָה;   וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ, אִמְרֵי-פִי".   
 
מה פשר הפתיחה של משה, עליה אמרו המפרשים שהוא מעיד את השמים והארץ הנצחיים ? 
משה מדבר אל עם ישראל, אבל בעצם מדבר אל כל העולם כולו הנמצא בין שמים לארץ. הדברים הללו מיועדים לעם ישראל, אבל ראוי שכל עמי העולם יקשיבו גם הם יען כי אנחנו לא חיים לבד על הגלובוס. בעיני נביא השקר בלעם אנחנו " עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב". בפועל, אנחנו צריכים לחיות בתוך מה שקרוי היום "העולם הגלובלי". 
וכשמשה ממשיך ואומר :
 
" יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי...  "
 
הוא מבהיר לכל שומעיו שהדברים האלה הם אלה שיתנו לכם חיים, כפי שהמטר נותן חיים על פני האדמה. אנחנו זוכרים מבראשית כי ללא מטר אין צמיחה :
 
" אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, בְּהִבָּרְאָם:  בְּיוֹם, עֲשׂוֹת יְהוָה אֱלֹהִים--אֶרֶץ וְשָׁמָיִם.   ה וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה, טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ, וְכָל-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה, טֶרֶם יִצְמָח:  כִּי לֹא הִמְטִיר יְהוָה אֱלֹהִים, עַל-הָאָרֶץ, וְאָדָם אַיִן, לַעֲבֹד אֶת-הָאֲדָמָה."
 
בעצם, משה אומר לבני ישראל, אם לא תזכרו את הדברים האלה אין חיים.
 
בראש דברי השירה מונה משה את תכונות האל, וכדאי שנלמד ממנו כיצד ראוי להתנהג בעולם :
 
ג כִּי שֵׁם יְהוָה, אֶקְרָא:          הָבוּ גֹדֶל, לֵאלֹהֵינוּ.   
ד הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ,            כִּי כָל-דְּרָכָיו מִשְׁפָּט:   
אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל,             צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא.   
 
הפעילות שלנו צריכה להיות בתום לב, ללא מניפולציות .
אסור לעשות עוול בכלל ובמשפט בפרט. צריך לעשות משפט בצדק וביושר.
לצערנו, בימינו יש אמירה של עורכי הדין במשפט :
" בית המשפט הוא לא "היכל הצדק", בית המשפט הוא "בית המשכנעים" " !
 
משה מגדיר את דור הנכנסים לארץ אז, ואולי גם מנבא את דור הנכנסים לארץ בימינו אלה -  "דּוֹר עִקֵּשׁ, וּפְתַלְתֹּל. "
 
וממשיך ונוזף ומזהיר :
"הַלְיְהוָה, תִּגְמְלוּ-זֹאת        עַם נָבָל, וְלֹא חָכָם:   
הֲלוֹא-הוּא אָבִיךָ קָּנֶךָ,         הוּא עָשְׂךָ וַיְכֹנְנֶךָ ". 
 
מה היא הדרך הנכונה שמשה ממליץ עליה ?

" זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם, בִּינוּ שְׁנוֹת דֹּר-וָדֹר;     שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ, זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ".   


אנחנו מכירים מההגדה של פסח את סיפור ארבעת הבנים.

• הבן הראשון הוא הבן החכם, הוא הסבא ששמע שלמד שיודע את התורה הזאת.
• הבן השני הוא הרשע, הבן המורד ששואל "מה העבודה הזאת לכם"? בשביל מה צריך את כל זה ?  בואו נברא יהודי חדש בלי המסורת הגלותית הזו.
• הבן השלישי - התם. הוא קצת מבולבל. מהסבא הוא שומע על המסורת היהודית אבל מהאבא הוא רואה ושומע דוגמא הפוכה לחלוטין , כמעט אין זכר למסורת. הוא גדל להיות בור בענייני יהדות ומסורת.
• הבן הרביעי, אפילו לשאול משהו על מנהגי היהודים הוא כבר לא יודע.

 
הסבא רבא החכם והידען, כנראה כבר לא בין החיים. הסבא שלו מרד במסורת והוא מלמד את צאצאיו שלא צריך כלום ולא חשוב מאין התחילה המסורת היהודית. ברוח ובאווירת ההתפתחות החדשה של ימינו, לא רק שכמאמר ברל כצנלסון או חזן : "רצינו לגדל דור של אפיקורסים וגידלנו דור של בורים" , עכשיו יש תנועה של "אנטי" ו – "דווקא" לכל מה שמריח יהדות !!
 
הפתרון שמציע משה הוא ללכת לדורות הקודמים, כל אחד בדורו, ולשמוע ולשמור על הרצף של המסורת היהודית. אם לא תשאל, איך תדע ? אם לא תנסה להבין וגם לאתגר את אבא וסבא עם ההתפתחות בעולם החדש, לא תוכלו ללבן את הנושאים ולמצוא את הדרך הראויה לשימור המסורת.
 
אם וכאשר עם ישראל ישכיל לשמור ולשמר את המסורת העתיקה שלו, שהביאה אותו עד הלום, אזי יבוא עלינו כל הטוב שהאל ירעיף עלינו:


" יְהוָה, בָּדָד יַנְחֶנּוּ;                       וְאֵין עִמּוֹ, אֵל נֵכָר.   
יג יַרְכִּבֵהוּ עַל-במותי בָּמֳתֵי אָרֶץ,     וַיֹּאכַל תְּנוּבֹת שָׂדָי;   
וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע,                      וְשֶׁמֶן מֵחַלְמִישׁ צוּר. 
יד חֶמְאַת בָּקָר וַחֲלֵב צֹאן,              עִם-חֵלֶב כָּרִים וְאֵילִים   
בְּנֵי-בָשָׁן וְעַתּוּדִים,                       עִם-חֵלֶב, כִּלְיוֹת חִטָּה;   
וְדַם-עֵנָב, תִּשְׁתֶּה-חָמֶר".    
 
אבל אם לא קבלנו ולא ינקנו את המסורת מבית הורינו, נדמה לנו שעוצם ידינו, ההמצאות שהמצאנו ועוד..., הכל מגיע לנו.
  
ואז...
 
" וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט,     שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ;   
  וַיִּטֹּשׁ אֱלוֹהַּ עָשָׂהוּ,       וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ.   
  טז יַקְנִאֻהוּ, בְּזָרִים;      בְּתוֹעֵבֹת, יַכְעִיסֻהוּ.   
  יז יִזְבְּחוּ, לַשֵּׁדִים לֹא אֱלֹהַּ--   אֱלֹהִים, לֹא יְדָעוּם;   
חֲדָשִׁים מִקָּרֹב בָּאוּ,        לֹא שְׂעָרוּם אֲבֹתֵיכֶם.   
  יח צוּר יְלָדְךָ, תֶּשִׁי      ;  וַתִּשְׁכַּח, אֵל מְחֹלְלֶךָ.   
 
עד לא מזמן היו האמירות "תודה לאל" ו- "יש אלהים", שגורות בפי כל. היום, מצד אחד יש חזרה אל מסורת אבותינו, שנעשית בשקט בצנעה ובנחת רוח. אלא שמהצד השני, לא רק ששכחו "אל מחוללך" אלא נוספו לכך קולות צעקניים בוטים שמקללים ומחרפים אלוהים ואדם בשם כל מיני אידיאולוגיות .
 
נקווה שהימים האלו יחלפו עם הרוח הרעה
ונראה כל אחד מעלת חברנו ולא חסרונם
ושיהיה הכל נחת רוח.