"אתם ניצבים היום כולכם" כל אחד למשימה שלו.
אנחנו חיים בדור, שהורינו חוו על בשרם את התגשמות הקללות בגולה הדוויה. אבל זה גם הדור הראשון שזכה לראות בהתגשמות ההבטחה להתקבץ מתוך כל העמים ולשוב לארץ אבותינו, ארץ ישראל. קיבוץ הגלויות שהגיע וממשיכים להגיע לארץ ישראל, הוא אכן מכל קצוות כדור הארץ.
" וְהָיָה כִי-יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה, אֲשֶׁר נָתַתִּי, לְפָנֶיךָ; וַהֲשֵׁבֹתָ, אֶל-לְבָבֶךָ, בְּכָל-הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה. ב וְשַׁבְתָּ עַד-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ, כְּכֹל אֲשֶׁר-אָנֹכִי מְצַוְּךָ, הַיּוֹם: אַתָּה וּבָנֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ . ג וְשָׁב יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת-שְׁבוּתְךָ, וְרִחֲמֶךָ; וְשָׁב, וְקִבֶּצְךָ מִכָּל-הָעַמִּים, אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, שָׁמָּה . ד אִם-יִהְיֶה נִדַּחֲךָ, בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם--מִשָּׁם, יְקַבֶּצְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וּמִשָּׁם, יִקָּחֶךָ . ה וֶהֱבִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ--וִירִשְׁתָּהּ; וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ, מֵאֲבֹתֶיךָ. ו וּמָל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת-לְבָבְךָ, וְאֶת-לְבַב זַרְעֶךָ: לְאַהֲבָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ--לְמַעַן חַיֶּיךָ . ז וְנָתַן יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֵת כָּל-הָאָלוֹת הָאֵלֶּה, עַל-אֹיְבֶיךָ וְעַל-שֹׂנְאֶיךָ, אֲשֶׁר רְדָפוּךָ. ח וְאַתָּה תָשׁוּב, וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְהוָה; וְעָשִׂיתָ, אֶת-כָּל-מִצְוֺתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ, הַיּוֹם. ט וְהוֹתִירְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ, בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתְךָ--לְטֹבָה: כִּי יָשׁוּב יְהוָה, לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ לְטוֹב, כַּאֲשֶׁר-שָׂשׂ, עַל-אֲבֹתֶיךָ...
משה ממשיך את נאום סיום הקדנציה שלו, כשהוא מציג בפני בני ישראל, בכמה אופנים, את הבחירה החופשית שיש לאדם- הבחירה בין טוב לרע, בחירה בין ברכה וקללה, בחירה בין חיים ומוות. הבחירות הללו, הן בעצם בין לשמוע בקול ה' לבין בחירה חופשית לא ללכת בדרכיו, אבל עם מחיר כבד בצידו.
מדוע כשמשה מנסה לשכנע את עם ישראל שכדאי לנו לשמוע בקול ה' ולמלא את המצוות שהוא מציע לנו, בוחר משה להיעזר בשני דימויים :
בדימוי הראשון, הוא מספר לנו שזה לא קשה למלא אחר מצוות האל, יען כי הם בהישג יד , הם לא בשמים !
והדימוי השני, שהם לא מעבר לים הם ממש בפיך ובלבבך!
י כִּי תִשְׁמַע, בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹר מִצְוֺתָיו וְחֻקֹּתָיו, הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה: כִּי תָשׁוּב אֶל-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ. יא כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--לֹא-נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ, וְלֹא רְחֹקָה הִוא . יב לֹא בַשָּׁמַיִם, הִוא: לֵאמֹר, מִי יַעֲלֶה-לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ, וְנַעֲשֶׂנָּה . יג וְלֹא-מֵעֵבֶר לַיָּם, הִוא: לֵאמֹר, מִי יַעֲבָר-לָנוּ אֶל-עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ, וְנַעֲשֶׂנָּה. יד כִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר, מְאֹד: בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ, לַעֲשֹׂתוֹ. " (פרק ל)
נראה שמשה כבר מכין את העם לזמנים שאחריו, אחרי שהוא, משה, כבר לא יהיה בקרבם ולא ינהיג וייצג אותם לפני האלוהים.
כשמשה היה בחיים, הוא עלה להר סיני העשן כולו מפני כבוד האל, שזה כמו לעלות לשמיים ולשהות במחיצת האל, כדי להוריד את הלוחות והתורה מהשמים. לכן, הוא כמו אומר לבני ישראל, כל מה שצריך לעשות ולקיים כבר נמצא כאן על הארץ. אתם לא צריכים משה נוסף שיוריד לכם כל פעם מחדש את התורה. וגם אם אתם ניצבים בפני מכשול שנראה בעיניכם כמו ים סוף, דבר בלתי ניתן למעבר, אל תתייאשו ואל תיבהלו ותיכנסו לתבהלה. כמו שפנינו אל האל מול ים סוף והוא הושיע אותנו, כך בכל עת, בין אם בימים כתיקונם ובין אם בעת צרה, יש לכם כתובת ויש לכם את המתכון כיצד צריך להתנהל כדי שלא תבוא עליכם צרה. ואם חלילה הגיעה צרה, אל תבטחו בנדיבים, פנו אל האל, הוא בדרך כלל קרוב אל קוראיו שומע ועוזר. האמונה בסיוע האל לא צריכה למנוע מאיתנו להיעזר במי שניתן על פני האדמה. בכל אחד מאיתנו נמצא ניצוץ אלוקי ופוטנציאל להיות עזר לזולתנו ותבונתנו הטבעית תכוון אותנו כהלכה.
בימים אלו, של סוף חדש הרחמים וממש לפני תחילת השנה החדשה, שנדע למצוא את בפינו ובלבבנו את הדברים הנכונים לומר ולעשות, להיות לעזר ולהיעזר. שנזכה לרוב להיות בצד הנותן והמסייע.
שבת שלום
