פרשת וארא פותחת בשיחה בין האלוהים, על שלל שמותיו, ובין משה:
 
" וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים, אֶל-מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אֲנִי יְהוָה  .  ג וָאֵרָא, אֶל-אַבְרָהָם אֶל-יִצְחָק וְאֶל-יַעֲקֹב--בְּאֵל שַׁדָּי; וּשְׁמִי יְהוָה, לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם…  
 
היכן מתגלה האל לראשונה בשם  -  " אֵל שַׁדָּי" ?
 
כשהאל מחליף לאברם את שמו לאברהם הוא נראה אליו ואומר לו שהוא  "אֵל שַׁדַּי " :
 
"וַיְהִי אַבְרָם, בֶּן-תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים; וַיֵּרָא יְהוָה אֶל-אַבְרָם, וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי-אֵל שַׁדַּי--הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי, וֶהְיֵה תָמִים ...
 
מה פשר השם הזה -  "אֵל שַׁדַּי " ובמה הוא שונה מהשמות - אֱלֹהִים    ו - יְהוָה  בהם הוא מדבר אל משה ?
 
ומה פשר שני השמות הללו, שמשה מתבקש להודיע  אותם עכשיו לבני ישראל ?
 
... לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֲנִי יְהוָה, וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם, וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם; וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה, וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים.    ז וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם, וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים; וִידַעְתֶּם, כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם, מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם .   ח וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת-יָדִי, לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב; וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה, אֲנִי יְהוָה. " 
 
 
לפני שננסה להבין את פשר דבריו של האלוהים על מגוון שמותיו, נזכיר שדברים אלו נאמרים אחרי שמשה חוזר מפגישותיו הראשונות עם בני ישראל ועם פרעה, ובא בתלונות למי ששלח אותו :
 
"  וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה, וַיֹּאמַר:  אֲדֹנָי, לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה--לָמָּה זֶּה, שְׁלַחְתָּנִי.   כג וּמֵאָז בָּאתִי אֶל-פַּרְעֹה, לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ, הֵרַע, לָעָם הַזֶּה; וְהַצֵּל לֹא-הִצַּלְתָּ, אֶת-עַמֶּךָ."
 
בהתבוננות על מגוון שמותיו של האל, נראה שהאלוהים מנסה ללמד את משה פרק בסיסי בהיסטוריה של העולם, של עם ישראל ובאמונה בבורא.
 
 השיעור נפתח ב -    "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים, אֶל-מֹשֶׁה"
 
סגנון הדיבור בשמו – "אֱלֹהִים " , מהדהד לנו את תחילת התורה בפתיחה מבראשית:
 
"בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ.   ב וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם.  ג וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי אוֹר.   ד וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאוֹר, כִּי-טוֹב; וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ.
  ה וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם, וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם אֶחָד". 
 
ואם תרצו , המשיכו לאורך כל ימי הבריאה ותמצאו שהכל נעשה בשם  - "אֱלֹהִים "
 
 השימוש בשם "אֱלֹהִים ", היה כנראה ידוע ושגור אצל כל בני האדם מבראשית.
כשמסכמת התורה את תולדות האדם היא נוקטת בלשון הזו :
 
"זֶה סֵפֶר, תּוֹלְדֹת אָדָם:  בְּיוֹם, בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם, בִּדְמוּת אֱלֹהִים, עָשָׂה אֹתוֹ ."  
 
וכך גם אצל נח :
 
" אֵלֶּה, תּוֹלְדֹת נֹחַ--נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה, בְּדֹרֹתָיו:  אֶת-הָאֱלֹהִים, הִתְהַלֶּךְ-נֹחַ... וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ, לִפְנֵי הָאֱלֹהִים; וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ, חָמָס.    יב וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאָרֶץ, וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה... וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹח.. .  " (בראשית ו , ט – יב)
 
אבל ממש לפני כן כשהאלוהים מהרהר ומדבר אל עצמו הוא מופיע בשם – "יְהוָה ".
 
" וַיְהִי כִּי-הֵחֵל הָאָדָם, לָרֹב עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה; וּבָנוֹת, יֻלְּדוּ לָהֶם  .
ב וַיִּרְאוּ בְנֵי-הָאֱלֹהִים אֶת-בְּנוֹת הָאָדָם, כִּי טֹבֹת הֵנָּה; וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים, מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ .
 ג וַיֹּאמֶר יְהוָה, לֹא-יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם...
ה וַיַּרְא יְהוָה, כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ, וְכָל-יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ, רַק רַע כָּל-הַיּוֹם .
 ו וַיִּנָּחֶם יְהוָה, כִּי-עָשָׂה אֶת-הָאָדָם בָּאָרֶץ; וַיִּתְעַצֵּב, אֶל-לִבּוֹ.  
 ז וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶמְחֶה אֶת-הָאָדָם אֲשֶׁר-בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, מֵאָדָם עַד-בְּהֵמָה, עַד-רֶמֶשׂ וְעַד-עוֹף הַשָּׁמָיִם:  כִּי נִחַמְתִּי, כִּי עֲשִׂיתִם.  
 ח וְנֹחַ, מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְהוָה. "(בראשית ו, א-ח))
 
כאשר נח נדרש להיכנס לתיבה מופיע השם בשני שמותיו :
 
"וַיֹּאמֶר יְהוָה לְנֹחַ, בֹּא-אַתָּה וְכָל-בֵּיתְךָ אֶל-הַתֵּבָה:  כִּי-אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי, בַּדּוֹר הַזֶּה....  ה וַיַּעַשׂ, נֹחַ, כְּכֹל אֲשֶׁר-צִוָּהוּ, יְהוָה    … שְׁנַיִם שְׁנַיִם בָּאוּ אֶל-נֹחַ, אֶל-הַתֵּבָה--זָכָר וּנְקֵבָה:  כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֱלֹהִים, אֶת-נֹחַ. .. "
 
אחרי המבול מופיע בעיקר השם – אֱלֹהִים , למעט כשהוא מריח את ריח הניחוח שמעלה נח    :
 
א וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים, אֶת-נֹחַ, וְאֵת כָּל-הַחַיָּה וְאֶת-כָּל-הַבְּהֵמָה, אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה; וַיַּעֲבֵר אֱלֹהִים רוּחַ עַל-הָאָרֶץ, וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם..." פרק ח)
 
בברכה ובברית בין האלוהים לכל נפש החיה חוזר השם – " אֱלֹהִים "
 
"וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים, אֶת-נֹחַ וְאֶת-בָּנָיו; וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ, וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ.    ...כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים, עָשָׂה אֶת-הָאָדָם... וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, אֶל-נֹחַ:  זֹאת אוֹת-הַבְּרִית, אֲשֶׁר הֲקִמֹתִי, בֵּינִי, וּבֵין כָּל-בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל-הָאָרֶץ." (פרק ט)
 
ובמגדל בבל השם המופיע הוא -  "יְהוָה"
 
" וַיֵּרֶד יְהוָה, לִרְאֹת אֶת-הָעִיר וְאֶת-הַמִּגְדָּל, אֲשֶׁר בָּנוּ, בְּנֵי הָאָדָם  .  ו וַיֹּאמֶר יְהוָה, הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם...    ח וַיָּפֶץ יְהוָה אֹתָם מִשָּׁם, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ; וַיַּחְדְּלוּ, לִבְנֹת הָעִיר… "
 
ואז מגיעה הפנייה הראשונה אל אברהם, בפרשת לך לך והיא נעשית על ידי האל בשמו –  "יְהוָה"
 
"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. "
 
ובפניה השנייה כפי שהבאנו לעיל הוא מתגלה אליו באותו שם אבל מודיע לו שהוא - אל שדי :
"וַיְהִי אַבְרָם, בֶּן-תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים; וַיֵּרָא יְהוָה אֶל-אַבְרָם, וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי-אֵל שַׁדַּי--הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי, וֶהְיֵה תָמִים ...
 
אבל מיד עובר לדבר אליו כמו שהוא מדבר בפרשתנו בשם – אלוהים :
 
וַיְדַבֵּר אִתּוֹ אֱלֹהִים, לֵאמֹר .  ד אֲנִי, הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ; וְהָיִיתָ, לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם.  ה וְלֹא-יִקָּרֵא עוֹד אֶת-שִׁמְךָ, אַבְרָם; וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם... וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ, אֵת כָּל-אֶרֶץ כְּנַעַן, לַאֲחֻזַּת, עוֹלָם; וְהָיִיתִי לָהֶם, לֵאלֹהִים... "
 
את ההבטחה הזו, וְהָיִיתִי לָהֶם, לֵאלֹהִים... ,  מודיע האלוהים למשה, שהוא רוצה לקיים עכשיו, ובשמו הוא שלח את משה לומר את הדברים לבני ישראל במצרים :
 
"... וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם, וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים; וִידַעְתֶּם, כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם, מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם .  "
 
כשמתבשר אברהם על העבדות שתעבור על צאצאיו במשך ארבע מאות שנה, במה שאנו מכנים "ברית בין הבתרים" , מופיע השם – יְהוָה  :
 
" הָיָה דְבַר-יְהוָה אֶל-אַבְרָם, בַּמַּחֲזֶה, לֵאמֹר:  אַל-תִּירָא אַבְרָם, אָנֹכִי מָגֵן לָךְ--שְׂכָרְךָ, הַרְבֵּה מְאֹד  .  ב וַיֹּאמֶר אַבְרָם, אֲדֹנָי יְהוִה  מַה-תִּתֶּן-לִי, וְאָנֹכִי, הוֹלֵךְ עֲרִירִי…  וְהִנֵּה דְבַר-יְהוָה אֵלָיו לֵאמֹר…  וַיֹּאמֶר לוֹ, כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ .  ו וְהֶאֱמִן, בַּיהוָה; וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ, צְדָקָה .  ז וַיֹּאמֶר, אֵלָיו:  אֲנִי יְהוָה… וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם, יָדֹעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם, וְעִנּוּ אֹתָם--אַרְבַּע מֵאוֹת, שָׁנָה.    יד וְגַם אֶת-הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ, דָּן אָנֹכִי; וְאַחֲרֵי-כֵן יֵצְאוּ, בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל...     טז וְדוֹר רְבִיעִי, יָשׁוּבוּ הֵנָּה..."  (בראשית טו)
 
אחרי שהאל מלמד את משה את ההיסטוריה של בריאת העולם, הוא מלמד אותו את הגניאולוגיה של עם ישראל, החל מאברהם דרך יצחק ויעקב. הוא גם מלמד את משה את פשר היותם במצרים, זאת על פי ההבטחה האלוהית בברית בין הבתרים. משהושלמה הבטחת הגלות, עכשיו הגיע זמן הגאולה.
 
ה' מדבר אליו אבל משה עדיין עומד ומתלונן שאינו ראוי  :
 
 "וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  יא בֹּא דַבֵּר, אֶל-פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם; וִישַׁלַּח אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵאַרְצוֹ.  יב וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה, לִפְנֵי יְהוָה לֵאמֹר:  הֵן בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לֹא-שָׁמְעוּ אֵלַי, וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה, וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם. "
 
כדי שמשה יבין את מקומו בשושלת, האל מלמד אותו את המשך הגניאולוגיה של עם ישראל עד אליו:
 
" אֵלֶּה, רָאשֵׁי בֵית-אֲבֹתָם:  בְּנֵי רְאוּבֵן בְּכֹר יִשְׂרָאֵל...  וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי-לֵוִי, לְתֹלְדֹתָם--גֵּרְשׁוֹן, וּקְהָת וּמְרָרִי; וּשְׁנֵי חַיֵּי לֵוִי, שֶׁבַע וּשְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה  ....   וּבְנֵי קְהָת--עַמְרָם … וּשְׁנֵי חַיֵּי קְהָת, שָׁלֹשׁ וּשְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה...
 
זה הסדר – אברהם – יצחק – יעקב – לוי – קהת – עמרם
 
אז אם בתחילת ספר שמות לא היו להוריו שמות כשמספרים לנו מתי וכיצד הם מביאים אותו לעולם :
"וַיֵּלֶךְ אִישׁ, מִבֵּית לֵוִי; וַיִּקַּח, אֶת-בַּת-לֵוִי.      ב וַתַּהַר הָאִשָּׁה, וַתֵּלֶד בֵּן"
 
עכשיו מספרים למשה מי הם הוריו בשמותיהם :
 
 …" וַיִּקַּח עַמְרָם אֶת-יוֹכֶבֶד דֹּדָתוֹ, לוֹ לְאִשָּׁה, וַתֵּלֶד לוֹ, אֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-מֹשֶׁה; וּשְׁנֵי חַיֵּי עַמְרָם, שֶׁבַע וּשְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה…  וַיִּקַּח אַהֲרֹן אֶת-אֱלִישֶׁבַע בַּת-עַמִּינָדָב, אֲחוֹת נַחְשׁוֹן--לוֹ לְאִשָּׁה; וַתֵּלֶד לוֹ, אֶת-נָדָב וְאֶת-אֲבִיהוּא, אֶת-אֶלְעָזָר, וְאֶת-אִיתָמָר…  הוּא אַהֲרֹן, וּמֹשֶׁה--אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה, לָהֶם, הוֹצִיאוּ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, עַל-צִבְאֹתָם.   כז הֵם, הַמְדַבְּרִים אֶל-פַּרְעֹה מֶלֶךְ-מִצְרַיִם, לְהוֹצִיא אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם; הוּא מֹשֶׁה, וְאַהֲרֹן".  
 
 
למרות כל השיעור ההיסטורי והגניאולוגי, נראה שהאל מאבד קצת מסבלנותו כשמשה מנסה להתחמק מהשליחות . ה' מדבר שהיא לשון קשה ומשה משיב ואומר שהיא לשון רכה:
 
"וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר, אֲנִי יְהוָה; דַּבֵּר, אֶל-פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם, אֵת כָּל-אֲשֶׁר אֲנִי, דֹּבֵר אֵלֶיךָ.  ל וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, לִפְנֵי יְהוָה:  הֵן אֲנִי, עֲרַל שְׂפָתַיִם, וְאֵיךְ, יִשְׁמַע אֵלַי פַּרְעֹה."
 
בסופו של דבר משה משתכנע והשליחות יוצאת לדרך :
 
"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה; וְאַהֲרֹן אָחִיךָ, יִהְיֶה נְבִיאֶךָ... וְהוֹצֵאתִי אֶת-צִבְאֹתַי אֶת-עַמִּי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, בִּשְׁפָטִים, גְּדֹלִים.   ה וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי-אֲנִי יְהוָה, בִּנְטֹתִי אֶת-יָדִי עַל-מִצְרָיִם; וְהוֹצֵאתִי אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מִתּוֹכָם . ו וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה, וְאַהֲרֹן--כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֹתָם, כֵּן עָשׂוּ.    ז וּמֹשֶׁה, בֶּן-שְׁמֹנִים שָׁנָה, וְאַהֲרֹן, בֶּן-שָׁלֹשׁ וּשְׁמֹנִים שָׁנָה--בְּדַבְּרָם, אֶל-פַּרְעֹה".
 
כבר עמדנו על כך שהתורה מציינת את שנות חייהם של האנשים החשובים בשושלת.
לא ענינו על השאלות על פשר שמותיו של האל. הפרשנים ניסו לאפיין באלו מצבים משתמשת התורה בכל אחד מהשמות. ואתם מוזמנים לעיין בפרשנים וגם לנסות, לפי מה שהבאנו לעיל מתי ראוי ומדוע להשתמש באיזה שם.
 
גם אנחנו, בני האדם, קונים לנו שם על פי התנהלותנו עם אלוהים ועם אנשים.
אנחנו   נתפסים  באופן שונה על ידי אנשים שונים ומתנהגים אחרת במגוון מצבים.
כל אדם איתו אנו באים במגע, מפיק מאיתנו תכונות שונות. 
הניסיון להצמיד לכל אחד משמות האל תכונה מסוימת, הוא נטייה אנושית המעתיקה את התנהלות בני האדם על פני האדמה.
במצבים שונים אנחנו נוהגים אחרת, מדברים אחרת  ומציגים פן שונה של אישיותנו לזולתנו.
התנהגות זו יכולה להקנות לנו שמות  מגוונים שחלקם נובעים מהחוויות שאנו עוברים ומהכימיה שלנו עם סובבינו: רבקה יכולה להיות – רבקהלה, ריקי, ריבי  וגם ריבה. משה יכול להיות – מויש, מוישהלה, מושון, מרגלית יכולה להיות מרגול, מגי.
 
וכבר נאמר – טוב שם משמן טוב, ושמנו הטוב בידינו !     
 
שנזכה, בעזרת השם, לצאת מהסגר עוד לפני הסדר, שם נוכל להמשיך ולספר ביציאת מצרים, עד שיבואו להזכיר  לנו שהגיע זמן קריאת שמע,  כמו  בעצם, מה שנדרש משה, לומר לבני ישראל , בתחילת הדברים, במסגרת שליחותו: "שמע ישראל -  אדני אלוהינו אדני אחד "
 
שיהיה לנו תמיד שם טוב ונישא חן ושכל טוב בעיני אלוהים ואדם.