פרשת וילך היא כמעט הליכתו של משה מן העולם הזה והוא כמו שהוא מספר, בן 120 שנה. חייו של משה מתחלקים לחמש תקופות: א- מיום היוולדו ליוכבד ועמרם ועד שנגמל.  ב- אחרי שנגמל הוא גדל בבית המלך פרעה, כבן המאומץ של בת פרעה, בערך כעשרים שנה. ג- אחרי בריחתו ממצרים, הוא נמצא בבית חותנו יתרו קרוב לשישים שנה. בשני המקומות הללו, יש אומרים, הוא למד את רזי המנהיגות. ד- כשנה עסק משה במשימה הכי חשובה של חייו עת הוביל את הוצאת בני ישראל ממצרים. ה- ארבעים שנה הנהיג את בני ישראל במדבר סיני עד למקום בו הם ניצבים בפרשות האחרונות של ספר דברים, בפתח הכניסה לארץ ישראל.
 
עתה צריך משה להעביר את שרביט ההנהגה למחליפו תלמידו יהושע, על פי הוראת ה', וזה כידוע לא דבר פשוט למנהיגים.
 
"וַיֵּלֶךְ, מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל.   ב וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, בֶּן-מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם--לֹא-אוּכַל עוֹד, לָצֵאת וְלָבוֹא; וַיהוָה אָמַר אֵלַי, לֹא תַעֲבֹר אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה.   ג יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ, הוּא-יַשְׁמִיד אֶת-הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִלְּפָנֶיךָ--וִירִשְׁתָּם; יְהוֹשֻׁעַ, הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ, כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר יְהוָה...
 
את מעמד ההחלפה  של המנהיגות עושה משה מול המונהגים. זהו מעמד שאף פעם לא נעשה לעם הזה, שכאמור, כל שנות הנדודים במדבר היה מונהג על ידי מנהיג אחד, על ידי משה. המעמד הזה, של העברת המנהיגות, נעשה לעיני כל ישראל.
 
 
... וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ, וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְעֵינֵי כָל-יִשְׂרָאֵל חֲזַק וֶאֱמָץ--כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת-הָעָם הַזֶּה, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם; וְאַתָּה, תַּנְחִילֶנָּה אוֹתָם.    ח וַיהוָה הוּא הַהֹלֵךְ לְפָנֶיךָ, הוּא יִהְיֶה עִמָּךְ--לֹא יַרְפְּךָ, וְלֹא יַעַזְבֶךָּ; לֹא תִירָא, וְלֹא תֵחָת .  
 
כדי להשלים את העברת הסמכות, נדרשים המנהיג היוצא והמנהיג הנכנס להתייצב לפני האלוהים, כדי לתת תוקף סופי למהלך.

... וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת--קְרָא אֶת-יְהוֹשֻׁעַ וְהִתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד, וַאֲצַוֶּנּוּ; וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ, וַיִּתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד.    טו וַיֵּרָא יְהוָה בָּאֹהֶל, בְּעַמּוּד עָנָן; וַיַּעֲמֹד עַמּוּד הֶעָנָן, עַל-פֶּתַח הָאֹהֶל.
 
יש עם ויש מנהיג לעם ויש הסכמה של מנהיג העולם והצלע הרביעית של המהלך הזה, מה שהיום היו מכנים – החוקה. ובלשון הכתוב- "השירה". את השירה הזו, את ספר התורה, מדבר ומלמד משה את בני ישראל.
ואמרו כבר לפני:
 אם אתה רוצה להשפיע על בני דורך – תדבר. 
אם אתה רוצה להשפיע לדורות – תכתוב . 
 
ואכן משה כותב את השירה הזאת-
 
 ... וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, בַּיּוֹם הַהוּא; וַיְלַמְּדָהּ, אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.  
 
כאן, בתוך העיסוק בכתיבת "דברי השירה", מופיע פסוק שלא ברור מי אמר אותו. האם נאמר על ידי משה או שאולי ה' הוא המצווה את יהושע:
 
כג וַיְצַו אֶת-יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, וַיֹּאמֶר חֲזַק וֶאֱמָץ--כִּי אַתָּה תָּבִיא אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-נִשְׁבַּעְתִּי לָהֶם; וְאָנֹכִי, אֶהְיֶה עִמָּךְ.   
 
 
חדי העין ודאי ישימו לב שיש שינוי קל בין מה שנאמר ליהושע לעיל בפסוק ז' - אַתָּה תָּבוֹא, לבין מה שנכתב כאן - אַתָּה תָּבִיא. האם יש להבדל משמעות ?
 
נראה שכשמשה אומר אַתָּה תָּבוֹא , הוא אולי רוצה להנגיד את העובדה שהוא משה, לא יבוא אל הארץ, אבל אתה יהושע, אתה כן תבוא אל הארץ. (יהושע וכלב , הם היחידים מדור המדבר שנכנסו לארץ).
 
בפעם השנייה (בפסוק כג), כנראה  שהדובר הוא האל המצווה את יהושע ומטיל עליו את המשימה, להיות זה שמביא ומכניס את בני ישראל לארץ ישראל.
 
אחרי שהוטלה המשימה על יהושע, משה משלים את המשימה שלו לכתוב את דברי התורה להכניס את ספר התורה למקומו, בפנתיאון לצד ארון הברית.
 
 
 כד וַיְהִי כְּכַלּוֹת מֹשֶׁה, לִכְתֹּב אֶת-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה-הַזֹּאת--עַל-סֵפֶר:  עַד, תֻּמָּם. כה וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת-הַלְוִיִּם, נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית-יְהוָה לֵאמֹר .  כו לָקֹחַ, אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה, וְשַׂמְתֶּם אֹתוֹ, מִצַּד אֲרוֹן בְּרִית-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם; וְהָיָה-שָׁם בְּךָ, לְעֵד.  
 
 
 וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה, בְּאָזְנֵי כָּל-קְהַל יִשְׂרָאֵל, אֶת-דִּבְרֵי הַשִּׁירָה, הַזֹּאת-עַד, תֻּמָּם." 
 
לכל אחד מאיתנו תפקיד וייעוד בעולם הזה. יש מי שהדברים נאמרים ונמסרים להם במפורש, כמו משה ויהושע שעליהם הוטלו  משימות גדולות והרות גורל שקבעו את עברנו ומשפיעים גם על עתידנו. רובנו, נולדים וגדלים לפחות חלק משנות חיינו ללא אפשרות לבחירה אישית. אנחנו לא בוחרים היכן ובאיזו משפחה להיוולד. אבל, בבחרותנו ובגרותנו הבחירה בידינו, לבחור אורח חיים, בני זוג, לסגל לעצמנו התנהלות אישית ולבחור דרך מקצועית. בכל שנה מחדש, הימים הנוראים, הם ימים של התבוננות עצמית שיכולים להוביל אותנו לשינויים בדרכנו או להעצמה וחיזוק של התנהלותנו הנוכחית.
 
שנשכיל לבחור בטוב עבורנו שישפיע טוב גם על זולתנו , מקרוב ומרחוק