בשבוע החולף באמצע התמוז, התקיים בהיכל הזיכרון הטקס השנתי לציון 17 שנה לפריצת מלחמת לבנון השנייה. מלחמה שלצערנו שינתה את חיינו בעולם הזה.
השבוע ביום חמישי, כד בתמוז בשעה 18.00 נתכנס בבית העלמין במזכרת-בתיה ליד חלקת קברו של רפנאל, כדי לזכור ולהזכיר את רפנאל.
בשעה 19.00 נתכנס בביתנו כמידי שנה בשנה לספר מי היה רפנאל בשבילנו .
השבת נקרא את פרשת פנחס
את פרשת פנחס אנחנו, באי בתי הכנסת, מכירים מהקטעים מתוך הפרשה אותם קוראים בראשי חודשים ובמועדים. לכל מועד אנו מצווים להביא קרבן המורכב ממספר בהמות יחד עם עשרון ויין. המשותף לכולם הוא המונח רֵיחַ נִיחֹחִי המופיע בכולם, למעט בשבת.
" וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ב צַו אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: אֶת-קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי, רֵיחַ נִיחֹחִי, תִּשְׁמְרוּ, לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ."
"וּבְרָאשֵׁי, חָדְשֵׁיכֶם--תַּקְרִיבוּ עֹלָה, לַיהוָה... עֹלָה רֵיחַ נִיחֹחַ, אִשֶּׁה לַיהוָה. "
בפסח
"וּבַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם--לַחֹדֶשׁ: פֶּסַח, לַיהוָה. .. כָּאֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַיּוֹם, שִׁבְעַת יָמִים--לֶחֶם אִשֵּׁה רֵיחַ-נִיחֹחַ, לַיהוָה..."
בשבועות
"וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים, בְּהַקְרִיבְכֶם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַיהוָה--בְּשָׁבֻעֹתֵיכֶם: מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ. כז וְהִקְרַבְתֶּם עוֹלָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ, לַיהוָה ..."
בראש השנה
" וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם--כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה, לֹא תַעֲשׂוּ: יוֹם תְּרוּעָה, יִהְיֶה לָכֶם. ב וַעֲשִׂיתֶם עֹלָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ, לַיהוָה..."
ביום כיפור
" וּבֶעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה, מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, וְעִנִּיתֶם, אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם; כָּל-מְלָאכָה, לֹא תַעֲשׂוּ . ח וְהִקְרַבְתֶּם עֹלָה לַיהוָה רֵיחַ נִיחֹחַ,"
בסוכות
" וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם--כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה, לֹא תַעֲשׂוּ; וְחַגֹּתֶם חַג לַיהוָה, שִׁבְעַת יָמִים. יג וְהִקְרַבְתֶּם עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ, "
" בַּיּוֹם, הַשְּׁמִינִי--עֲצֶרֶת, תִּהְיֶה לָכֶם: כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה, לֹא תַעֲשׂוּ. לו וְהִקְרַבְתֶּם עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ ."
היכן אנו מוצאים פעם ראשונה את המושג "ריח ניחוח " ? אצל נח.
" וַיֵּצֵא-נֹחַ; וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי-בָנָיו, אִתּוֹ. יט כָּל-הַחַיָּה, כָּל-הָרֶמֶשׂ וְכָל-הָעוֹף, כֹּל, רוֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ--לְמִשְׁפְּחֹתֵיהֶם, יָצְאוּ מִן-הַתֵּבָה. כ וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ, לַיהוָה; וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה, וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהוֹר, וַיַּעַל עֹלֹת, בַּמִּזְבֵּחַ. כא וַיָּרַח יְהוָה, אֶת-רֵיחַ הַנִּיחֹחַ, וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-לִבּוֹ לֹא-אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת-הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם, כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו; וְלֹא-אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת-כָּל-חַי, כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי . כב עֹד, כָּל-יְמֵי הָאָרֶץ: זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף, וְיוֹם וָלַיְלָה--לֹא יִשְׁבֹּתוּ."
מה עושה ריח הניחוח לריבון העולם אחרי שהוא הורס את עולמו במבול ?
ומה עושה לו ריח הניחוח בקורבנות המוקרבים בחגים ובראשי החודשים כמובא בפרשתנו ?
ומה שונה שבת מהמועדים שבשבת לא מוזכר ריח הניחוח ?
לפני המבול, לא כתוב שמישהו העלה קרבן לאל.
בשום מקום גם לא כתוב שהאל ביקש שיביאו אליו או עבורו מנחה.
אז מדוע הביאו קין והבל מנחה לאל ?
" וַיְהִי, מִקֵּץ יָמִים; וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה, מִנְחָה--לַיהוָה. ד וְהֶבֶל הֵבִיא גַם-הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ, וּמֵחֶלְבֵהֶן; וַיִּשַׁע יְהוָה, אֶל-הֶבֶל וְאֶל-מִנְחָתוֹ. ה וְאֶל-קַיִן וְאֶל-מִנְחָתוֹ, לֹא שָׁעָה; וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד, וַיִּפְּלוּ פָּנָיו. ו וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-קָיִן: לָמָּה חָרָה לָךְ, וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ. ז הֲלוֹא אִם-תֵּיטִיב, שְׂאֵת, וְאִם לֹא תֵיטִיב, לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ; וְאֵלֶיךָ, תְּשׁוּקָתוֹ, וְאַתָּה, תִּמְשָׁל-בּוֹ . ח וַיֹּאמֶר קַיִן, אֶל-הֶבֶל אָחִיו; וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה, וַיָּקָם קַיִן אֶל-הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ ".
נזכיר שקין והבל הם הילדים הראשונים של אדם וחוה. לא ראינו שההורים הראשונים, אדם וחוה, נתבקשו או מצאו לנכון להביא איזו שהיא תשורה לאל.
לא ברור אפוא כיצד נוצר הצורך להודות לה' בצורת מנחה או קרבן.
נח כנראה מבין מתוך הציווי לקחת מהבהמות הטהורות יותר מזוג אחד, שכאשר יצא מהתיבה הוא יקריב אותם, כאות תודה לאל שהציל אותו ואת ביתו מהמבול.
אנחנו יודעים בימינו שצליית בשר מעלה ריח שניתן לחוש בו למרחק לא קטן.
האם זה אותו ריח הניחוח שעושה נחת רוח לאל ? לא סביר !
אנחנו חיים כבר למעלה מאלפיים שנה ללא מזבח וללא קרבנות. אם היינו רוצים בכך, יכולנו לבנות מזבחות ולהקריב קרבנות. נראה שכמעט אין איש מישראל שחפץ לחזור לעולם של הקרבת קרבנות לאל. נראה גם שהאל לא צריך את הקורבנות שלנו. וכנראה גם לא נזקק לריח הניחוח העולה מהקרבנות.
ובאין רצון לחזור לעולם של קרבנות, אולי הגיעה העת לשנות את התפילות ולהוריד את הכמיהה לשוב לעולות ולזבחים. ואפילו להפסיק לבקש את בנין חומות ירושלים ואת בנין בית המקדש לצורך הקורבנות.
"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" מבקש האל. כבר אלפיים שנה שהאל שוכן בתוכנו ללא בנין בית המקדש. נראה שיש עדיין כאלה שלא חשים שהאל שוכן בתוכנו.
לכן, צריך גם לשנות את סוף התפילה ובמקום לומר :
"והיה ה' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד "
צריך להכריז ולומר : "ה' מלך, ה' מלך, ה' ימלוך לעולם ועד".
