יום כיפור כשמו כן הוא. זה היום בשנה בו נאמר לנו לכפר על נפשנו על ידי עינוי הנפש:    ״וְהָיְתָה לָכֶם, לְחֻקַּת עוֹלָם: בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם, וְכָל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ--הָאֶזְרָח, וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם. כִּי-בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם, לְטַהֵר אֶתְכֶם: מִכֹּל, חַטֹּאתֵיכֶם, לִפְנֵי יְהוָה, תִּטְהָרוּ.״
 
 כולנו יודעים שביום הכיפורים , כדי לקיים את עינוי הנפש, קבעו שיש לצום. המנהג הזה עתיק עוד מימי הנביא ישעיהו, ולא לחינם זו גם ההפטרה ביום הכיפורים. אלא שהנביא ישעיהו מצליף בעם החושב שאם אדם צם, בזה הוא מקיים את מצוות היום. לפי ישעיהו זו לא ממש כוונת המשורר:
 
“קרא בגרון אל-תחשך, כשופר הרם קולך; והגד לעמי פשעם, ולבית יעקב חטאתם: 2 ואותי, יום יום ידרשון, ודעת דרכי יחפצון; כגוי אשר-צדקה עשה, ומשפט אלהיו לא עזב, ישאלוני משפטי-צדק, קרבת אלהים יחפצון: 3 למה צמנו ולא ראית, ענינו נפשנו ולא תדע; הן ביום צמכם תמצאו-חפץ, וכל-עצביכם תנגשו: 4 הן לריב ומצה תצומו,  ולהכות באגרף רשע; לא-תצומו כיום, להשמיע במרום קולכם: 5 הכזה, יהיה צום אבחרהו, יום ענות אדם נפשו; הלכף כאגמן ראשו, ושק ואפר יציע, הלזה תקרא-צום,  ויום רצון ליהוה: 6 הלוא זה צום אבחרהו, פתח חרצבות רשע, התר אגדות מוטה; ושלח רצוצים חפשים, וכל-מוטה תנתקו:” (ישעיה הנביא פרק נח’ )
 
איך פועל התהליך הזה ?
 
בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם-  יום ענות אדם נפשו – צום - פתח חרצבות רשע !
 
כל פעולה שאנחנו עושים, אנחנו צריכים להציב מולנו את היעד שאליו אנחנו רוצים להגיע, את המטרה אותה אנחנו רוצים להשיג. על פי מה שמשתמע מסדר הפעולות, אזי הסייפא של דברי הנביא - פתח חרצבות רשע , היא היעד אליו אנחנו צריכים לשאוף. עינוי הנפש שלנו על ידי צום, הוא חסר משמעות אם אנחנו לא מתרגמים זאת למעשים שהיינו צריכים לעשות מיום כיפורים שעבר, ולמסקנות שאנחנו צריכים להסיק לגבי המעשים שאנחנו צריכים לעשות מהיום ועד יום כיפורים הבא, שיבוא עלינו לטובה.
לצערנו בשנה החולפת היו לנו הרבה מאוד "חרצובות רשע" !
היה מי שאמר שהתהליך שאנחנו עוברים כמוהו כניקוז של מורסה ששכנה בתוכנו. פתיחת חרצובות הרשע, היא הניקוז של מורסת הרשע שמתגלה בתוך החברה הישראלית.
 
מספרים על הבעל שם טוב, שעמד זמן רב בפתח בית הכנסת ולא נכנס.   כששאלוהו מדוע הוא לא נכנס, השיב אין מקום בבית הכנסת. התפלאו החסידים שהרי יש הרבה מקומות פנויים וודאי מקום לרבי ישראל. אמר להם :  " בית הכנסת מלא בתפילות שלא עולות למעלה" !
 
הנביא פונה לאלו שמתפללים כל יום, שצמים כל יום כיפור :
 
" ... ואותי, יום יום ידרשון, ודעת דרכי יחפצון; כגוי אשר-צדקה עשה, ומשפט אלהיו לא עזב, ישאלוני משפטי-צדק, קרבת אלהים יחפצון: למה צמנו ולא ראית, ענינו נפשנו ולא תדע  ...
 
ומה נעשה שבימים אלו, יש לא מעט שלא חפצים לדעת את דרכי האל. היכל המשפט, כפי שנוהגים לומר עורכי הדין, הוא כבר לא היכל הצדק, אלא בית המשכנעים. 
יש כאלה שכבר לא יכולים לומר:  " למה צמנו ולא ראית " ?! יען כי הם לא צמים. ויש אף שמאיימים עלינו שלא רק שהם לא יצומו, הם ייסעו ברכב להכעיס ביום הכיפורים ואף יאכלו בכוונה בפרהסיה !!!
ויש שופטים בישראל, שלא ברור אם הם יודעים איך נראה מחזור התפילה של יום הכיפורים, אבל הם מכתיבים למתפללים כיצד ראוי להתפלל ! וחלילה להציב מחיצה בין נשים לגברים כמסורת ישראל.  ( ואני ברמה האישית יכול להתפלל לא רק עם שופטים ועבריינים, אלא גם עם נשים, עם ובלי מחיצה) אבל באיזו זכות אתם מתערבים ברצון של יהודים להתפלל היכן, מתי ואיך שהם רוצים ?!
 
ביום הכיפורים הזה, אנו מציינים 50 שנה לפרוץ "מלחמת יום הכיפורים". פריצת המלחמה הייתה אסון וכישלון מנהיגותי ולפי שר הביטחון דאז, היינו בדרך לחורבן בית שלישי. אחרי שבועיים קשים, עם אלפי הרוגים ופצועים, התהפך הגלגל ורשמנו ניצחון צבאי מזהיר. 
גם אחרי חמישים שנה, המשפחות זוכרות, הפצועים זוכרים, פגועי הנפש זוכרים, החברים זוכרים וראוי שכל אחד ואחד מאיתנו יזכור את ההולכים,  ונזכור גם את מי שהובילו את המהלכים אז ומאז ועד היום הזה. 
נזכור בשעת הנעילה, שאחריה מתחילים שוב. נזכור שאם באמת עברנו תהליך של עינוי הנפש כדי להתנקות מכל חרצובות הרשע, יש טעם להתחיל מבראשית עם רצון טוב, אנרגיות חיוביות, אהבה אחווה ושלום ורעות.