העברת השלטון בין המנהיג הוותיק למנהיג הבא.
 
 משה מתבקש על ידי האל :
 
"...  עֲלֵה אֶל-הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה; וּרְאֵה, אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל.  יג וְרָאִיתָה אֹתָהּ, וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל-עַמֶּיךָ גַּם-אָתָּה, כַּאֲשֶׁר נֶאֱסַף, אַהֲרֹן אָחִיךָ  .  יד כַּאֲשֶׁר מְרִיתֶם פִּי בְּמִדְבַּר-צִן, בִּמְרִיבַת הָעֵדָה, לְהַקְדִּישֵׁנִי בַמַּיִם, לְעֵינֵיהֶם:  הֵם מֵי-מְרִיבַת קָדֵשׁ, מִדְבַּר-צִן". 
 
כאן נראה כאילו הוא משה מקבל את הגזירה. אבל  לא ממש. עוד נשמע את הנאומים שלו בספר דברים ואת התחנונים שלו בפרשת ואתחנן :
 
"וָאֶתְחַנַּן, אֶל-יְהוָה, בָּעֵת הַהִוא, לֵאמֹר.    כד אֲדֹנָי יְהוִה, אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת-עַבְדְּךָ, אֶת-גָּדְלְךָ, וְאֶת-יָדְךָ הַחֲזָקָה--אֲשֶׁר מִי-אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ.    כה אֶעְבְּרָה-נָּא, וְאֶרְאֶה אֶת-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן:  הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה, וְהַלְּבָנֹן.    כו וַיִּתְעַבֵּר יְהוָה בִּי לְמַעַנְכֶם, וְלֹא שָׁמַע אֵלָי; וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי, רַב-לָךְ--אַל-תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד, בַּדָּבָר הַזֶּה  .  כז עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה, וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה וְצָפֹנָה וְתֵימָנָה וּמִזְרָחָה--וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ:  כִּי-לֹא תַעֲבֹר, אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה.    כח וְצַו אֶת-יְהוֹשֻׁעַ, וְחַזְּקֵהוּ וְאַמְּצֵהוּ:  כִּי-הוּא יַעֲבֹר, לִפְנֵי הָעָם הַזֶּה, וְהוּא יַנְחִיל אוֹתָם, אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּרְאֶה.    "
 
 
אבל כרגע, משהו אחר מעסיק את משה. אם נגזרה הגזרה ומשה לא ינהיג את העם בכניסתו לארץ המובטחת , מי כן ינהיג אותם ?
 
משה פונה אל האל וספק מבקש, ספק דורש :
 
" יִפְקֹד יְהוָה, אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל-בָּשָׂר, אִישׁ, עַל-הָעֵדָה.   יז אֲשֶׁר-יֵצֵא לִפְנֵיהֶם, וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם, וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם, וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם; וְלֹא תִהְיֶה, עֲדַת יְהוָה, כַּצֹּאן, אֲשֶׁר אֵין-לָהֶם רֹעֶה.  ..
משה אומר לאל- אחרי שאני הנהגתי את העם הזה במשך ארבעים שנה, יש לי ניסיון ואני רוצה להציע לך אילו תכונות צריך לכתוב במכרז, שיהיה לבחירת / מינוי המנהיג הבא.
 
 ראשית, מציע משה,  המנהיג צריך להיות "איש" ! 
 
משה מתכתב עם ראשית דרכו כשיצא מבית פרעה אל אחיו. שם, בפרשת שמות,  כתוב:
 
"וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם, וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל-אֶחָיו, וַיַּרְא, בְּסִבְלֹתָם; וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי, מַכֶּה אִישׁ-עִבְרִי מֵאֶחָיו.  יב וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה, וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ; וַיַּךְ, אֶת-הַמִּצְרִי, וַיִּטְמְנֵהוּ, בַּחוֹל". 
 
על הפסוק הזה אמרו הפרשנים "במקום שאין איש, היה אתה איש" !
 
המנהיג, מציע משה, צריך להיות בעל חוש צדק , נחוש  ולא חושש לבצע מהלכים קשים שמישהו אחר  כנראה לא היה מבצע.
 
התכונות הבאות הן :
 
"אֲשֶׁר-יֵצֵא לִפְנֵיהֶם, וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם, וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם, וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם."
 
מה פשר התכונות הללו ?
 
לכאורה מדובר במנהיג שכשצריך לצאת למלחמה הוא יתייצב  בראש חייליו ויאמר "אחרי" !
אלא שזה לא מסתדר עם הדימוי שמשה משתמש :
 
" וְלֹא תִהְיֶה, עֲדַת יְהוָה, כַּצֹּאן, אֲשֶׁר אֵין-לָהֶם רֹעֶה.  "..
 
עדר צאן הוא לא חטיבת לוחמים והרועה לא יוצא למלחמה.
 
משה בעצם מעיד על עצמו שהוא היה כמעט הכל עבור העם. הוא היה סוג של עובד סוציאלי, שופט, מגשר ומפשר, שכולם הגיעו אליו כדי שיפתור להם את הבעיות.
 
כיצד מתייחס האל להצעות של משה :
 
"... וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, קַח-לְךָ אֶת-יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן--אִישׁ, אֲשֶׁר-רוּחַ בּוֹ; וְסָמַכְתָּ אֶת-יָדְךָ, עָלָיו .  יט וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ, לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, וְלִפְנֵי, כָּל-הָעֵדָה; וְצִוִּיתָה אֹתוֹ, לְעֵינֵיהֶם.    כ וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ, עָלָיו--לְמַעַן יִשְׁמְעוּ, כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.   כא וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד, וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים לִפְנֵי יְהוָה:  עַל-פִּיו יֵצְאוּ וְעַל-פִּיו יָבֹאוּ, הוּא וְכָל-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל אִתּוֹ--וְכָל-הָעֵדָה. " 
 
 
ה' אומר למשה, התכונה הראשונה שציינת וביקשת שיהיה למנהיג שיהיה – "איש" זה אכן נכון והאיש הנבחר על ידי, הוא איש כזה. יתרה מכך, פנית אלי כאלוהי הרוחות  :
 
"יִפְקֹד יְהוָה, אֱלֹהֵי הָרוּחֹת".
 
אז אכן כאלוהי הרוחות אני בוחר :     "אִישׁ, אֲשֶׁר-רוּחַ בּוֹ"
 
באשר לתכונות שלך כעובד סוציאלי , כאן אתה צריך להבין שהתכונות שלך כמנהיג במדבר, למנהיג של עם היושב על אדמתו בארץ ישראל, התכונות האלו כבר לא רלוונטיות.
 
ועכשו, אומר ה' למשה, אחרי שבחרתי ביהושע כמנהיג הבא של עם ישראל, בוא נייסד טקס העברת שלטון מסודרת בין המנהיג הוותיק המסיים את תפקידו . לבין המנהיג הנכנס.
 
הטקס צריך להתקיים ברוב עם  " לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, וְלִפְנֵי, כָּל-הָעֵדָה" .
 
מה שחשוב בטקס הפומבי הזה, שהמנהיג היוצא צריך לעשות שני דברים:
ראשית – לסמוך את ידיו עליו.
ושנית, להעביר מהודו על המנהיג החדש.
 
על זה אמרו לפני, לסמוך ידיים זה כמו להעביר אש מנר לנר. המקבל נדלק ומאיר ולנותן לא נגרע דבר.
להעביר הוד, זה כבר להעביר משהו שיש לך, בתוקף היותך המנהיג, למישהו אחר.
 מה אתה המנהיג היוצא  מעביר למנהיג הנכנס ? 
אתה מעביר אליו את התואר של המנהיג ואת המעמד וההילה שהתואר הזה מעניק למי שמקבל אותו.
 
מה עושה משה :
 
 
" וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֹתוֹ; וַיִּקַּח אֶת-יְהוֹשֻׁעַ, וַיַּעֲמִדֵהוּ לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, וְלִפְנֵי, כָּל-הָעֵדָה  .  כג וַיִּסְמֹךְ אֶת-יָדָיו עָלָיו, וַיְצַוֵּהוּ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה, בְּיַד-מֹשֶׁה."
 
לא נעים לומר- לסמוך את ידיו על יהושע לא היה קשה למשה, יען כי כאמור  הסמיכה היא כהעברת אש מנר לנר. אלא שאת החלק השני, את העברת התפקיד עם ההוד שבהעברתו למנהיג החדש, גם למשה היה קשה, ולא כתוב שהוא העביר מהודו ליהושע. כאז כן עתה , היה לו קשה לקרוא לתלמידו ומשרתו יהושע, בשם – ראש העם !
 
שאלו השבוע "מה אתה אומר על הממשלה החדשה"?
 

1. רענון  זה דבר מבורך.
2. זו הממשלה של כולנו, ולכן נאחל למנהיגנו החדשים, גם אם הם לא תמיד תואמים את השקפתנו - הצלחה למען העם והארץ.

 
שנדע לקבל את הצלחתו של זולתנו ולאחל לו הצלחה בכל תפקיד ובכל מעמד.