בעקבות אותה שמועה ועם תום השעבוד של בני ישראל במצרים, מחליט יתרו להגיע לפגישה עם משה, כדי- ראשית- לבצע איחוד משפחה ושנית- כדי לשמוע ממקור ראשון, מה באמת קרה.
אודה ולא אבוש שגם אני הלכתי שבי אחרי הפרשנים שטענו כי " אַחַר, שִׁלּוּחֶיהָ " משמע שמשה גירש את ציפורה מלהיות אשתו, כשיצא לשליחותו להוציא את ישראל ממצרים.
ברוח הימים האלו של המלחמה, נראה יותר ללמוד ממעשהו של משה, שלפני שיוצאים למלחמה, צריך לשלוח את האישה והילדים למקום בטוח. בנוסף, אולי אפשר ללמוד מכאן נושא קצת כאוב ואולי אף קצת מוריד את המורל והוא- שלפני שיוצאים למשימה שלא בטוח שחוזרים ממנה בשלום, מפקידים בידי האישה מה שנקרא "גט על תנאי". אם חלילה הגבר נעלם ולא מוצאים אותו, אזי האישה לא שבויה בעגינותה.
אפשר אולי ללמוד מהעובדה שאין התייחסות מיוחדת של משה לאשתו ולשני בניו, שעם כל הכבוד להם, האישה והילדים של המנהיג, לא צריכים להיות חשובים בתפקידו של המנהיג הבעל-האב ולא צריך להזכיר אותם. הם לא צריכים להתערב בתפקידו כמנהיג.
השימוש בפועל הזהה של "שילוח" עכשיו בשילוח של יתרו וקודם בשילוחים של ציפורה יכולים להעיד, שאלה לא היו שילוחים של גרושים אלא של פרידה.
ומשעשינו את הצדק ההיסטורי והמשפחתי עם משה ואשתו ושני בניו, עכשיו נתייחס לנושא המרכזי שנוצר מביקורו ומעצותיו של יתרו – מהי צורת הממשל הנכונה.
יתרו מביט מהצד לראות כיצד נראה יום בחייו של המנהיג משה :
נזכיר מה היו קורות חייו של משה עד שהוא הגיע ליום הזה כשהוא פוגש את יתרו:
משה גדל כילד מאומץ בחצר מלך מצרים. כשהוא מתבגר ויוצא אל אחיו, הוא מנסה לעשות צדק אך מהר מאוד הוא הופך לעבריין נמלט החשוד ברצח. על המשך חייו יש מדרשים שונים ומשונים. מן הכתוב אנו למדים שכל חייו, עד הגיעו לגיל שמונים, משה הוא רועה צאן של חותנו יתרו.
כשנה, משה, כשליחו של האל, עסוק במגעים דיפלומטיים עם פרעה ועושה לשם כך ניסים ונפלאות. ורק עתה, לאחר קריעת ים סוף והיציאה ממצרים למדבר סיני, משה מתחיל להיות המנהיג הכל יכול של עם ישראל.
מתוך המצב הזה, עם ישראל מגיע אליו כדי שיפתור כל בעיה שיש להם.
לכן אומר לו יתרו :
ההצעה של יתרו לתת תפקידים ל-שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת, שָׂרֵי חֲמִשִּׁים, וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת, מייצרת תפקידים לאנשים רבים, שלא בטוח שיש בהם צורך. שרי אלפים ואולי גם שרי מאות , מהווים ייעול וגם נותנים עיסוק ואולי פרנסה לאנשים. אבל שרי חמישים וודאי שרי עשרות, נראים מיותרים. לא ברור גם מה בעצם עיסוקם. הם מוגדרים כשרים אבל תפקידם על פי הכתוב הוא לשפוט.
על פי יתרו נדרשים האנשים להיות בעלי מספר תכונות בסיסיות :
ראשית, אתה המנהיג תבחר אותם אבל הם צריכים לייצג את כל חלקי העם !
שנית , הם צריכים להיות, אנשי חיל וגם יראי אלוהים. גם אנשי סיפא וגם אנשי ספרא. ובתרגום לעברית פשוטה ומעשית, הם צריכים להיות בעלי יכולות וכישורים להיות לוחמים, שיעשו חיל בשדה הקרב וגם להיות יראי אלוהים.
אין סתירה בין להיות בחור הלומד תורה ומקיים מצוות לבחור לוחם. צריך להיות בעל ניסיון בשתי התכונות. בנוסף, הם צריכים להיות אנשי אמת, שהבצע לא מסנוור את עיניהם ואי אפשר לשחד אותם לסטות מהאמת.
ליצני הדור טענו שמשה לא הצליח למצוא אנשים עם כל התכונות שמנה יתרו והוא מצא רק אנשי חיל. יחד עם זאת הוא הקפיד שהם יבואו מכל חלקי העם.
ברור לכל בר דעת ששיטת הממשל הזו אולי עונה על הצרכים הראשוניים במדבר, אבל היא לא שיטת ממשל שאפשר לחיות איתה לאורך זמן.
ידועה שושלת מסירת התורה, שאולי מעידה על צורות הממשל שהיו בעם ישראל לאורך הדורות, כמופיע בתחילת המשנה:
" מֹשֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה."
בפועל, משה מעביר לא רק את התורה אלא בעיקר את ההנהגה ליהושע.
אחרי יהושע, כסדר התנ"ך, שלטו השופטים ואחריהם עלי הכהן ושמואל הנביא, עד אשר דרש העם משמואל, על פי דרישת "זקני ישראל", למנות עליהם מלך ככל העמים. הדרישה הזו מסתמכת כנראה על הכתוב בספר דברים :
" כִּי-תָבֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ, וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ; וְאָמַרְתָּ, אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ, כְּכָל-הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי. טו שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ: מִקֶּרֶב אַחֶיךָ, תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ--לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי, אֲשֶׁר לֹא-אָחִיךָ הוּא. טז רַק, לֹא-יַרְבֶּה-לּוֹ סוּסִים, וְלֹא-יָשִׁיב אֶת-הָעָם מִצְרַיְמָה, לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס; וַיהוָה, אָמַר לָכֶם, לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה, עוֹד. יז וְלֹא יַרְבֶּה-לּוֹ נָשִׁים, וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ; וְכֶסֶף וְזָהָב, לֹא יַרְבֶּה-לּוֹ מְאֹד. יח וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ, עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ--וְכָתַב לוֹ אֶת-מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת, עַל-סֵפֶר, מִלִּפְנֵי, הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם. יט וְהָיְתָה עִמּוֹ, וְקָרָא בוֹ כָּל-יְמֵי חַיָּיו--לְמַעַן יִלְמַד, לְיִרְאָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהָיו, לִשְׁמֹר אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה, לַעֲשֹׂתָם. כ לְבִלְתִּי רוּם-לְבָבוֹ מֵאֶחָיו, וּלְבִלְתִּי סוּר מִן-הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול--לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל-מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו, בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל". (דברים יז )
ולמרות הכתוב בספר דברים על פי ה', כשבאה הדרישה בפועל מהעם, אין זה לרוחו של שמואל הנביא :
"וַיִּתְקַבְּצוּ, כֹּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיָּבֹאוּ אֶל-שְׁמוּאֵל, הָרָמָתָה . ה וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, הִנֵּה אַתָּה זָקַנְתָּ, וּבָנֶיךָ, לֹא הָלְכוּ בִּדְרָכֶיךָ; עַתָּה, שִׂימָה-לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ--כְּכָל-הַגּוֹיִם . ו וַיֵּרַע הַדָּבָר, בְּעֵינֵי שְׁמוּאֵל, כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ, תְּנָה-לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ; וַיִּתְפַּלֵּל שְׁמוּאֵל, אֶל-יְהוָה".
מה תפקידו של המלך על פי הבקשה ? תפקידו בעיניהם לשפוט את העם !
אומר האל לשמואל- תסביר לעם מה המשמעות של הנהגה על ידי מלך ומה הם תפקידיו.
שמואל מפרט ומספר לעם ישראל כיצד מתנהלים מלכי אומות העולם
וסביר להניח שכך יתנהל גם מלך אשר ימלוך על ישראל.
עם ישראל לא נבהל מהתחזית הקשה של שמואל על דרכי שלטונם של מלכים.
העם דורש מלך ומסביר מה תפקידו של המלך לשיטתם. המלך ישפוט את העם ויהיה זה שיוצא בראש הצבא למלחמות מול האויבים:
האויבים בעת ההיא היו בעיקר הפלשתים, שעלו לתוככי הארץ מדרום, מאזור עזה. סביר להניח שהכמיהה למלך הייתה בין היתר על הרקע הזה וגם מאחר ובניו של שמואל, שמונו להיות שופטים, היו קצת מושחתים.
אחרי שמואל מתחילה תקופת המלכים – שאול, דוד ושלה וצאצאיו.
הממלכה אומנם מתפצלת אך צורת השלטון נשארת שיטה מלוכנית. 20 מלכים מולכים על כל אחת מהממלכות עד אשר האימפריות אשור ובבל משתלטות על ארץ ישראל.
המלכים שולטים בישראל בממלכה המאוחדת ובשתי הממלכות – ישראל ויהודה בפיצול , כארבע מאות וחמישים שנה.
שלטון הכיבוש של האימפריות ממשיך כשהארץ נכבשת על ידי הפרסים ואחר כך היוונים והרומאים. שתי מרידות משמעותיות נותנות תקופה של כשבעים שנה של מלכות החשמונאים. מרד בר כוכבא מסתיים בחורבן הבית ומביא ליציאה של כאלפיים שנות גלות.
בהמשך, במשך תקופה מסוימת, כיהנו בארץ חברי הכנסת הגדולה שמנתה 120 חברים. משם נלקח מספר חברי הכנסת של היום. אחר כך, מנתה הסנהדרין 70 חברים, כשהם היוו מעין בית משפט עליון.
בתלמוד הבבלי, פירטרבי יוחנןמהן התכונות הנדרשות מחברי הסנהדרין: "דאמר רבי יוחנן: אין מושיבים בסנהדרין אלא בעלי חכמה, בעלי מראה, בעלי קומה, בעלי זקנה, בעליכשפיםויודעים שבעים לשון, שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן...")תלמוד בבלי , מסכת מנחות , דף ס"ה, עמוד א')
אלו תכונות שלא ממש תואמות את התכונות עליהן ממליץ יתרו !
את כוחה ינקה הסנהדרין מהציווי :
" וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט) .”ספר דברים, פרק י"ז, פסוק ח')
ציווי זה מופיע מעט לפני הציטוט לעיל על המלכת מלך.
אז מה מלמדת אותנו התורה אודות צורת המשטר הראויה ?
האם נותר דבר מה מהנחיות התורה בצורת המשטר בימינו אנו ?
רבים וטובים דנו בדבר וניסו להציע רעיונות, ביניהם : הרמב"ם, הרב קוק, הרב הרצוג, הרב גורן ועוד...
מטבע הדברים, הם רצו לתת מקום והשפעה למה שאנו מכנים "אנשי הדת". בפועל, המנהיגים שהובילו להקמת המדינה ומהקמת המדינה ועד היום, היו יודעי תנ"ך בחלקם, אך לא היו המנהיגים הדתיים. לכן, לא רק שחוקי התורה לא הפכו להיות חוקי המדינה, אלא שנוצרה הפחדה מ – "מדינת הלכה" ! הם גם הפחידו את הציבור ודחקו את אנשי הדת, קרי הרבנים, מעמדות השפעה.
דוגמא קטנה: מה תפקידו של הרב הצבאי הראשי בטקסים לזכר הנופלים ? הוא אינו נושא דברים לחיזוק רוחני אלא רק מקריא פרק תהילים !
התורה לא הותירה לנו שיטת ממשל מומלצת. השיטה המלוכנית לא נשמעת ממש מומלצת ובפועל גם לא הוכיחה את עצמה. ברוב המקרים המלך התנהל בריחוק מהעם ורק הוכיח את אמיתות דבריו של שמואל.
יתרה מזאת, ריכוז כוח רב בידיו של אדם אחד, הוכיח שהחוכמה לא מצויה במקום אחד ואולי אף לא הולכת בצמידות לאנשים שבידיהם כוח רב. שיכרון הכוח משבש את חוכמתו של המנהיג.
השיטה שעליה צריך לחשוב ושאותה צריך לנסות ולאמץ, היא שיטה של מנהיגות משותפת בה ראש הממשלה הוא ראשון בן שווים בפועל ולא רק כסיסמה. במדינה יהודית, ראש ממשלה צריך להכיר את המורשת המיוחדת לנו, התנ"ך, ולדאוג לכך שיהיו סביבו ולצידו אנשים המכירים ומוקירים את מורשתנו, הדתית וההיסטורית ומשכילים ללמוד ממנה.
