הפעם לא נעסוק בפנחס ובמעשה שעשה בסוף הפרשה הקודמת ואפילו לא בשאלה מדוע פיצלו את סיפורו לשתי הפרשות, חלק ראשון בבלק וחלק שני בפנחס.

השבת נעסוק בבנות כמעט הכי מפורסמות  בתורה. הן מופיעות פעמיים. פעם כחריגות במפקד שטרם הכניסה לארץ ופעם בהתאם לדרישתן הפמיניסטית :
"בְּנֵי יוֹסֵף, לְמִשְׁפְּחֹתָם--מְנַשֶּׁה, וְאֶפְרָיִם.   כט בְּנֵי מְנַשֶּׁה, לְמָכִיר מִשְׁפַּחַת הַמָּכִירִי, וּמָכִיר, הוֹלִיד אֶת-גִּלְעָד; לְגִלְעָד, מִשְׁפַּחַת הַגִּלְעָדִי.   ל אֵלֶּה, בְּנֵי גִלְעָד--אִיעֶזֶר, מִשְׁפַּחַת הָאִיעֶזְרִי; לְחֵלֶק, מִשְׁפַּחַת הַחֶלְקִי.   לא וְאַשְׂרִיאֵל--מִשְׁפַּחַת, הָאַשְׂרִאֵלִי; וְשֶׁכֶם, מִשְׁפַּחַת הַשִּׁכְמִי.   לב וּשְׁמִידָע, מִשְׁפַּחַת הַשְּׁמִידָעִי; וְחֵפֶר, מִשְׁפַּחַת הַחֶפְרִי.   לג וּצְלָפְחָד בֶּן-חֵפֶר, לֹא-הָיוּ לוֹ בָּנִים--כִּי אִם-בָּנוֹת:  וְשֵׁם, בְּנוֹת צְלָפְחָד--מַחְלָה וְנֹעָה, חָגְלָה מִלְכָּה וְתִרְצָה.   לד אֵלֶּה, מִשְׁפְּחֹת מְנַשֶּׁה; וּפְקֻדֵיהֶם, שְׁנַיִם וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת".  (כו, כח-לד )

 "...אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי-אֶפְרַיִם לִפְקֻדֵיהֶם, שְׁנַיִם וּשְׁלֹשִׁים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת; אֵלֶּה בְנֵי-יוֹסֵף, לְמִשְׁפְּחֹתָם".

יחד בני מנשה ואפרים , כלומר בני יוסף – 84,700 איש. זה השבט הכי גדול.
השבט הבא אחריו במספרו הוא שבט יהודה, המונה – 76,500 איש.

אז מה הסיפור של חמש בנות אסרטיביות ? בנות שמתייצבות ועומדות לפני משה ואלעזר הכהן ולפני הנשיאים ולפני כל עדת בני ישראל ?
כפי שראינו לעיל, כבר במפקד דאגו להזכיר אותן ואת אביהן כמשהו חריג. אז מה הן רוצות ?

"וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד, בֶּן-חֵפֶר בֶּן-גִּלְעָד בֶּן-מָכִיר בֶּן-מְנַשֶּׁה, לְמִשְׁפְּחֹת, מְנַשֶּׁה בֶן-יוֹסֵף; וְאֵלֶּה, שְׁמוֹת בְּנֹתָיו--מַחְלָה נֹעָה, וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה.   ב וַתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי מֹשֶׁה, וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, וְלִפְנֵי הַנְּשִׂיאִם, וְכָל-הָעֵדָה--פֶּתַח אֹהֶל-מוֹעֵד, לֵאמֹר.   ג אָבִינוּ, מֵת בַּמִּדְבָּר, וְהוּא לֹא-הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַנּוֹעָדִים עַל-יְהוָה, בַּעֲדַת-קֹרַח:  כִּי-בְחֶטְאוֹ מֵת, וּבָנִים לֹא-הָיוּ לוֹ .  ד לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם-אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ, כִּי אֵין לוֹ בֵּן; תְּנָה-לָּנוּ אֲחֻזָּה, בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ .  ה וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת-מִשְׁפָּטָן, לִפְנֵי יְהוָה.   ו וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.   ז כֵּן, בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת--נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה, בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם; וְהַעֲבַרְתָּ אֶת-נַחֲלַת אֲבִיהֶן, לָהֶן .  ח וְאֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, תְּדַבֵּר לֵאמֹר:  אִישׁ כִּי-יָמוּת, וּבֵן אֵין לוֹ--וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת-נַחֲלָתוֹ, לְבִתּוֹ .  ט וְאִם-אֵין לוֹ, בַּת--וּנְתַתֶּם אֶת-נַחֲלָתוֹ, לְאֶחָיו.   י וְאִם-אֵין לוֹ, אַחִים--וּנְתַתֶּם אֶת-נַחֲלָתוֹ, לַאֲחֵי אָבִיו.   יא וְאִם-אֵין אַחִים, לְאָבִיו--וּנְתַתֶּם אֶת-נַחֲלָתוֹ לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ, וְיָרַשׁ אֹתָהּ; וְהָיְתָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, לְחֻקַּת מִשְׁפָּט, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, אֶת-מֹשֶׁה." (כז , א-י)

ברור לנו שהבנות הללו נולדו במדבר והן עדיין צעירות ורווקות. לו נולדו במצרים והיו מתחת לגיל 20 בגזרת המוות במדבר, היו צריכות להיות בנות בין 40 ל – 60. ולו היו נשואות היו מקבלות נחלה משבט בני הזוג שלהן ולא היה להן על מה להלין.

לפי שמותיהן הן היו מאוד פעילות: מחלה מלשון מחול. נעה מלשון תנועה. חוגלה היא זו שחגה. מלכה מלשון לכת. ותרצה היא זו שרצה. לימים על שמה נחל תרצה והישוב תרצה בנחלת שבט מנשה, לא רחוק ממזבח יהושע על הר עיבל.

נראה כי הן רצו קודם כל לכבד את אביהן ולהנציח את שמו. הן רצו גם לקבוע את משפט הירושה כשאין צאצאים יורשים, עולים למעלה בעץ עד שישה דורות כפי שמנתה אותן התורה מיוסף ועד צלופחד. ואולי רצו להיות בחורות שבאות עם נדוניה לשדכנית.

מבנות צלופחד למדנו שאם אתם חשים שצריך לעשות צדק חברתי-כלכלי, אל תחששו לעמוד על שלכם או שלכן.