מקווים שכולם בטוב ערוכים ומוכנים לשמוח עם ספרי התורה ששם משה לפני בני ישראל על פי ה' ביד משה.
ממש ברגעים אלה התפרסם שבית המשפט הביא לפשרה שאילצה את עיריית תל אביב לאשר הקפות שניות "ללא מחיצות". מי שירצה "באופן וולונטרי" יוכל לחגוג בהפרדה ללא מחיצות.
בכל עיר בעולם, הרשות המקומית מסייעת ליהודים לממש את יהדותם בשמחת תורה ובכל ימות השנה. רק בישראל מתערבים הרשויות ובתי המשפט במנהג הוותיק של איך והיכן יכולים יהודים לרקוד ולשמוח בהקפות ראשונות ושניות.
מהיכן בכלל צמח המנהג של שמחת תורה והקפות ראשונות ושניות ?
הקפות ראשונות, כך על פי לשון הרמ"א על מנהג ההקפות (ר' משה איסרליש, שכתב הגהות ל"שולחן הערוך"; חי במאה ה – 16 בקרקוב שבפולין):
"נוהגין במדינות אלו (באירופה) להוציא בשמחת תורה, ערבית ושחרית, כל ספרי התורה שבהיכל ואומרים זמירות ותשבחות, כל מקום לפי מנהגו; ועוד נהגו להקיף עם ספרי התורה הבימה בבית הכנסת, כמו שמקיפים עם הלולב; והכול משום שמחה".
להזכיר שלסוכות נאמר "ושמחת בחגך" ! כך באה לידי ביטוי השמחה בעת ההיא.
מנהג הקפות שניות החל בשמחת תורה בשנת 1942, ביוזמתו של הרב יצחק ידידיה פרנקל, רבה הראשי של תל אביב, לאות הזדהות עם יהודי אירופה שלא יכלו לקיים את החג (עבורם החג חל בערב זה, יום טוב שני של גלויות).
מאז, התפשט המנהג, והוא מסמל חיבור אחווה ורעות בין חלקי העם.
השמחה בעמים שונים ובשבטים שונים, באה לידי ביטוי בריקודים במעגלים. תוך כדי הריקודים, גם נושאים חפצים שונים – דגלים, חרבות שלטים וכולי. אצל היהודים התפתח המנהג לשאת את ספרי התורה.
המנהג הנוסף הוא לסיים את קריאת ספר התורה עד תום פרשת וזאת הברכה ומיד להתחיל מבראשית ולקרוא את מעשה הבריאה עד "... שבת וינפש" .
ציינו את תחילת השנה במה שאנו מכנים ראש השנה ב – א' בתשרי. אבל למעשה אין בגרמי השמיים המכתיבים את עונות השנה וגם לא במה שקורה על הארץ, שום דבר שתוחם תקופת זמן של שנה. הכל ממשיך אותו הדבר מהיום שלפני חודש אלול וגם בימים שאחרי, בהמשך חודש תשרי.
בקריאת התורה אנו משלבים את ההמשכיות אבל גם את ציון הדרך של ההתחלה החדשה. ביום הזה, מיד אחרי תום הקריאה בספר דברים מתחילים בקריאת פרשת בראשית.זה מעגל בו אנו רוקדים עם הספר. המעגל מסמל את ההמשכיות. המעגל הזה הוא מעגל ספירלי, כך שהוא לא מגיע לקצה אלא כל הזמן מתקדם. וגם אנחנו מתקדמים עם הזמן וכך גם משה מסיים את 120 שנותיו על האדמה. בטרם יעלה אל מרומי הר נבו ואל גנזי מרומים הוא מוצא לנכון לברך.
ראוי ללמוד ממשה ולסיים כל טקס וכל אירוע וכל שמחה – בברכה.
משה מעניק לכל שבט ברכה אישית, ולסיום ברכה כוללת לכל עם ישראל:
" אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ, עַם נוֹשַׁע בַּיהוָה, מָגֵן עֶזְרֶךָ, וַאֲשֶׁר-חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ; וְיִכָּחֲשׁוּ אֹיְבֶיךָ לָךְ, וְאַתָּה עַל-בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ".
משה בונה עם מיוחד המחבר שמיים וארץ.
בפרשה הקודמת קראנו את שירתו ופנייתו "האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי ".
השבת נסיים את הקריאה בסיום הבריאה ועם הקריאה לנוח ביום השביעי, גם בה מוזכרים השמיים והארץ:
"ויכולו השמיים והארץ... ויכל אלהים... מלאכתו אשר עשה... וישבות ביום השביעי..."
שאלו פעם תלמיד ישיבה שחזר הביתה מקוצק : מה למדת בקוצק ?
השיב הבחור : שלושה דברים למדתי בקוצק:
ראשית- שאדם הוא אדם ומלאך הוא מלאך.
שנית- אם רוצה האדם, יכול הוא להיות יותר ממלאך.
ושלישית- בראשית ברא אלהים... וכל השאר עליך לעשות.
שנלמד לעשות בטוב, בחכמה, באחווה ורעות רוח, יחד כל ישראל.
