השבוע היינו תחת מתקפה בדרום ועל סף מלחמה יותר רחבה. הפסקת האש עם עזה הביאה להתפטרות שר הביטחון ולהתחלת מערכת בחירות שתגיע בשלב כזה או אחר בשנה הקרובה.
 
בהמשך לעיסוק בשלום בשבוע שעבר בפרשת תולדות , באותו חבל ארץ פלישתים , גם בפרשת ויצא עולה הביטוי – שלום.
 
"וַיִּדַּר יַעֲקֹב, נֶדֶר לֵאמֹר:  אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי, וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ, וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל, וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ. כא וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם, אֶל בֵּית אָבִי; וְהָיָה יְהוָה לִי, לֵאלֹהִים." (כח, כ-כא)
 
לא נתייחס כרגע לתנאי שדורש יעקב מהאלוהים כדי שהוא יסכים שיהיה לו לאלוהים. נשאל עתה, מה ראה וציפה יעקב , שימלא את התנאי של שובו בשלום ומתי חשב שזה יקרה ?
 
כבר בהתחלה, בהגיע יעקב לבאר המים הוא שואל את הרועים  : וַיֹּאמֶר לָהֶם יַעֲקֹב, אַחַי מֵאַיִן אַתֶּם; וַיֹּאמְרוּ, מֵחָרָן אֲנָחְנוּ.  ה וַיֹּאמֶר לָהֶם, הַיְדַעְתֶּם אֶת לָבָן בֶּן נָחוֹר; וַיֹּאמְרוּ, יָדָעְנוּ.  ו וַיֹּאמֶר לָהֶם, הֲשָׁלוֹם לוֹ; וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ, בָּאָה עִם הַצֹּאן."
 
יעקב מתחיל את גלותו בדרישת שלום לבן. עוד נשוב למה שקורה בתוך עשרים השנים הללו.
לוקח ליעקב עשרים שנה עד שהוא מתחיל את שובו בשלום לארץ מגורי אביו.  גם עם לבן, כמו בסיפור של יצחק ואבימלך, נכרתת ברית כשכל אחד הולך לכיוון אחר. זו ברית שלום של התנתקות והפרדת כוחות. כל אחד יודע איזה חבל ארץ שייך לו ולצאצאיו ולשם הוא הולך. כך מתואר השלום.
 
"זֶה לִּי עֶשְׂרִים שָׁנָה, בְּבֵיתֶךָ...  לוּלֵי אֱלֹהֵי אָבִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וּפַחַד יִצְחָק, הָיָה לִי כִּי עַתָּה, רֵיקָם שִׁלַּחְתָּנִי … וַיַּעַן לָבָן וַיֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב…  וְעַתָּה, לְכָה נִכְרְתָה בְרִית אֲנִי וָאָתָּה; וְהָיָה לְעֵד, בֵּינִי וּבֵינֶךָ...  וַיֹּאמֶר לָבָן, הַגַּל הַזֶּה עֵד בֵּינִי וּבֵינְךָ הַיּוֹם; עַל-כֵּן קָרָא-שְׁמוֹ, גַּלְעֵד...  וַיֹּאמֶר לָבָן, לְיַעֲקֹב:  הִנֵּה הַגַּל הַזֶּה, וְהִנֵּה הַמַּצֵּבָה, אֲשֶׁר יָרִיתִי, בֵּינִי וּבֵינֶךָ.  נב עֵד הַגַּל הַזֶּה, וְעֵדָה הַמַּצֵּבָה:  אִם אָנִי, לֹא אֶעֱבֹר אֵלֶיךָ אֶת הַגַּל הַזֶּה, וְאִם אַתָּה לֹא תַעֲבֹר אֵלַי אֶת הַגַּל הַזֶּה וְאֶת הַמַּצֵּבָה הַזֹּאת, לְרָעָה."
 
בשבוע הבא בפרשת וישלח נלמד על היפרדות נוספת לשלום. לאחר פגישה מרגשת בין האחים התאומים יעקב ועשו, שוב, כל אחד הולך למקום אחר.
 
ובפרשות הבאות שוב תעלה המילה שלום כאשר יעקב ישלח את יוסף למשימת שלום "לך ראה את שלום אחיך".  בסוף עשרים שנה נוספות , יאמר יוסף לאחיו : וַיִּשְׁאַל לָהֶם, לְשָׁלוֹם, וַיֹּאמֶר הֲשָׁלוֹם אֲבִיכֶם הַזָּקֵן, אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם, הַעוֹדֶנּוּ חָי. כח וַיֹּאמְרוּ, שָׁלוֹם לְעַבְדְּךָ לְאָבִינוּ עוֹדֶנּוּ חָי. (מג, כז)
 
גם עת נמצא הגביע באמתחת בנימין , יוסף רומז להם לחזור ליעקב ולהודיע לו על השלום:
 
"... הָאִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ, הוּא יִהְיֶה לִּי עָבֶד, וְאַתֶּם, עֲלוּ לְשָׁלוֹם אֶל אֲבִיכֶם." (מד, יז)
 
השלום הוא כמו גז אציל ( גז אציל שייך לקבוצת גזים שממעטים להשתתף בתגובות כימיות  
ואינו יוצר תרכובות ). זו שלמות של כל גוף, של כל אדם, של כל אומה בפני עצמם.
 
נחזור לבחון מה קורה בעשרים השנים שיעקב גר עם לבן. כיצד הוא בונה את התשתית המשפחתית שתתפתח בבוא העת לעם ישראל.
"... וַיֹּאמֶר לָבָן, לְיַעֲקֹב, הֲכִי אָחִי אַתָּה, וַעֲבַדְתַּנִי חִנָּם; הַגִּידָה לִּי, מַה מַּשְׂכֻּרְתֶּךָ.  טז וּלְלָבָן, שְׁתֵּי בָנוֹת:  שֵׁם הַגְּדֹלָה לֵאָה, וְשֵׁם הַקְּטַנָּה רָחֵל. יז וְעֵינֵי לֵאָה, רַכּוֹת; וְרָחֵל, הָיְתָה, יְפַת תֹּאַר, וִיפַת מַרְאֶה.  יח וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב, אֶת רָחֵל; וַיֹּאמֶר, אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּרָחֵל בִּתְּךָ, הַקְּטַנָּה...  וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל, שֶׁבַע שָׁנִים; וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים, בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ. כא וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל לָבָן הָבָה אֶת אִשְׁתִּי, כִּי מָלְאוּ יָמָי; וְאָבוֹאָה, אֵלֶיהָ.
ההתנהלות של יעקב מול לבן ומול בנותיו, שיהפכו לנשיו של יעקב, ממש לא ברורה. כשלבן שואל את יעקב למשכורתו, יעקב מציע סכום לא מבוטל של 84 משכורות חודשיות, עבור מה שהוא יכול לקבל חינם. הרי לא שמענו שאליעזר שילם עבור רבקה. הוא אמנם נתן מתנות יפות , אבל לא סכום כסף וודאי לא כזה. גם אם האהבה קצת בלבלה את יעקב, זה סכום גדול.  זאת ועוד-אם כבר הציע סכום כזה גדול, לפחות היה  יעקב צריך לבקש לקבל את רחל מיד בהתחלה, תוך התחייבות לעבוד שבע שנים כמוסכם. ועוד יש לזכור כי יעקב לא היה כל כך צעיר. הוא היה בגיל שבין שמונים לתשעים, ובגיל הזה להמתין עוד שבע שנים כדי להתחיל להביא ילדים לעולם, זה לא חכם ולא הגיוני.
ואם לא די בכך, בתום משתה החתונה שעושה להם לבן, יעקב מגיע למצב שהוא לא יודע להבחין אם הוא בא על רחל, איתה הוא מפלרטט כבר שבע שנים , או אם הוא בא על לאה ?!
... וַיֶּאֱסֹף לָבָן אֶת כָּל אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם, וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה. כג וַיְהִי בָעֶרֶב וַיִּקַּח אֶת לֵאָה בִתּוֹ, וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו; וַיָּבֹא, אֵלֶיהָ.
 ואל תספרו לנו את מדרש הסימנים שכביכול נתנה רחל ללאה. כבר בהתחלה הודיעו לנו שיש הבדל בין שתי האחיות : " וְעֵינֵי לֵאָה, רַכּוֹת; וְרָחֵל, הָיְתָה, יְפַת תֹּאַר, וִיפַת מַרְאֶה."  
... וַיְהִי בַבֹּקֶר, וְהִנֵּה הִוא לֵאָה; וַיֹּאמֶר אֶל לָבָן, מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ, וְלָמָּה רִמִּיתָנִי. 
יעקב כועס. לבן מתרצה ונותן לו, תמורת שבועתו לעבוד עוד שבע שנים, גם את רחל.
...מַלֵּא, שְׁבֻעַ זֹאת; וְנִתְּנָה לְךָ גַּם אֶת זֹאת, בַּעֲבֹדָה אֲשֶׁר תַּעֲבֹד עִמָּדִי, עוֹד, שֶׁבַע שָׁנִים אֲחֵרוֹת.  כח וַיַּעַשׂ יַעֲקֹב כֵּן, וַיְמַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת; וַיִּתֶּן לוֹ אֶת רָחֵל בִּתּוֹ, לוֹ לְאִשָּׁה.
 
בין לבין , במעבר של לאה ורחל מבית לבן לבית יעקב, לבן נותן לבנותיו, שפחה לכל אחת.
ללאה - וַיִּתֵּן לָבָן לָהּ, אֶת זִלְפָּה שִׁפְחָתוֹ לְלֵאָה בִתּוֹ, שִׁפְחָה.
לרחל - וַיִּתֵּן לָבָן לְרָחֵל בִּתּוֹ, אֶת בִּלְהָה שִׁפְחָתוֹ לָהּ, לְשִׁפְחָה.
עכשיו יש ליעקב בביתו החדש, שתי נשים - אחיות ושתי שפחות. באופן טבעי הוא בא אל אהובתו:
" וַיָּבֹא גַּם אֶל רָחֵל, וַיֶּאֱהַב גַּם אֶת רָחֵל מִלֵּאָה; וַיַּעֲבֹד עִמּוֹ, עוֹד שֶׁבַע שָׁנִים אֲחֵרוֹת. " 
 
בתוך הבית הלא פשוט של יעקב, זה שצריך לבנות את התשתית לעם הנבחר, מתערב האלוהים:
" וַיַּרְא יְהוָה כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה, וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ; וְרָחֵל, עֲקָרָה". 
מה עושה רחל עם עקרותה, נראה עוד מעט, אחרי ארבעת הבנים שמביאה לעולם לאה. לאה לעומת זאת , יודעת להודות על התערבות האלוהית במערכת היחסים בינה לבין אחותה ובינה לבין יעקב. לאה היא זו שנותנת שמות לבנים. לשלושה מהבנים היא נותנת שם הקשור למעשה האלוהים. רק ללוי היא נותנת שם ללא אזכור האל.
עם לדת הראשון, ראובן, לאה עדיין מקווה לאהבת אישה יעקב :
וַתַּהַר לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן:  כִּי אָמְרָה, כִּי רָאָה יְהוָה בְּעָנְיִי כִּי עַתָּה, יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי .
 בבן השני שמעון, היא מציינת שלא רק שיעקב לא אוהב אותה, היא שנואה:
וַתַּהַר עוֹד, וַתֵּלֶד בֵּן, וַתֹּאמֶר כִּי שָׁמַע יְהוָה כִּי שְׂנוּאָה אָנֹכִי, וַיִּתֶּן לִי גַּם אֶת זֶה; וַתִּקְרָא שְׁמוֹ, שִׁמְעוֹן.
בבן השלישי לוי, שם כאמור לא מוזכר האל, לאה מקווה שיעקב לפחות יעשה משהו למראית עין וילוה אליה:
 וַתַּהַר עוֹד, וַתֵּלֶד בֵּן, וַתֹּאמֶר עַתָּה הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי, כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלֹשָׁה בָנִים; עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ, לֵוִי.
 בבן הרביעי יהודה היא מיואשת מיעקב אבל מודה לאל על הבאת הבן הרביעי:
 וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן, וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת יְהוָה עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ, יְהוּדָה; וַתַּעֲמֹד, מִלֶּדֶת.
 
אחרי ארבעת ההריונות של לאה שהביאה לעולם ארבעה בנים, רחל מבינה שיש לה בעיה. בצערה היא פונה ליעקב: וַתֵּרֶא רָחֵל, כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב, וַתְּקַנֵּא רָחֵל, בַּאֲחֹתָהּ; וַתֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הָבָה לִּי בָנִים, וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי. ב וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב, בְּרָחֵל; וַיֹּאמֶר, הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי, אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ, פְּרִי בָטֶן.
 
לא נכנס עתה לסמינריון שבו בין היתר, טענו כלפי יעקב : "ככה עונים את העקרות"?
נתייחס למה שעושה רחל, שלצערנו שרה עשתה לפניה את אותה הטעות.
כששרה עקרה אין לה ולד , כלומר היא לא מצליחה להרות, היא מציעה לתת את הגר שפחתה, לאברהם לאישה. וכל כך מדוע ?  בעת ההיא לא ניתן היה לבצע בדיקות פוריות כדי לדעת אצל מי הבעיה. לכן נתנו לגבר אישה אחרת ואם היא נכנסה להריון סימן הוא שאצל הגבר הפוריות תקינה. כך כתוב אצל שרה :
 
"וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם, לֹא יָלְדָה לוֹ; וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית, וּשְׁמָהּ הָגָר. ב וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם, הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי יְהוָה מִלֶּדֶת בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי, אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה; וַיִּשְׁמַע אַבְרָם, לְקוֹל שָׂרָי. ג וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם, אֶת הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ, מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים, לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן; וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ, לוֹ לְאִשָּׁה...
 
תוצאת הניסוי -  וַיָּבֹא אֶל-הָגָר, וַתַּהַר...
 
מדוע רחל עושה כמעשה שרה. גם כאן צריך לבדוק אצל מי יש בעיית פוריות. רחל לא מתעברת. וגם אצל לאה נאמר שהיא עמדה מלדת. אז אולי נוצרה בעיה אצל יעקב הלא כל כך צעיר. ולכן נותנים לו אישה נוספת לבדוק את פוריותו :
 
" וַתֹּאמֶר, הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ; וְתֵלֵד, עַל בִּרְכַּי, וְאִבָּנֶה גַם אָנֹכִי, מִמֶּנָּה. ד וַתִּתֶּן לוֹ אֶת בִּלְהָה שִׁפְחָתָהּ, לְאִשָּׁה; וַיָּבֹא אֵלֶיהָ, יַעֲקֹב. 
 
תוצאת הניסוי -  וַתַּהַר בִּלְהָה, וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן.
 
 
כמו לאה גם רחל נותנת שמות לבני בלהה בדו שיח עם האלוהים :
 
 ו וַתֹּאמֶר רָחֵל, דָּנַנִּי אֱלֹהִים, וְגַם שָׁמַע בְּקֹלִי, וַיִּתֶּן לִי בֵּן; עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ, דָּן.
 ז וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד, בִּלְהָה שִׁפְחַת רָחֵל:  בֵּן שֵׁנִי, לְיַעֲקֹב.
ח וַתֹּאמֶר רָחֵל, נַפְתּוּלֵי אֱלֹהִים נִפְתַּלְתִּי עִם אֲחֹתִי  גַּם יָכֹלְתִּי; וַתִּקְרָא שְׁמוֹ, נַפְתָּלִי.
 
אחרי שהוברר שפוריותו של יעקב תקינה, מדוע היה צורך להותיר את בלהה בחיק יעקב, להולדת בן נוסף. ואם נתינת בלהה שפחתה של רחל ליעקב, הייתה מעשה לא חכם,המעשה של לאה שנתנה את  שפחתה זילפה ליעקב לאישה, נראה ממש לא ברור.
הרי יש לה כבר ארבעה בנים ?!
 
 ט וַתֵּרֶא לֵאָה, כִּי עָמְדָה מִלֶּדֶת; וַתִּקַּח אֶת זִלְפָּה שִׁפְחָתָהּ, וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְיַעֲקֹב לְאִשָּׁה.
 
לאה ממשיכה להיות זו שנותנת את השמות גם לבנים של זילפה ויעקב, אלא שעתה נפקד שמו של אלוהים בשמות שלאה נותנת לבני זילפה :
י וַתֵּלֶד, זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה לְיַעֲקֹב בֵּן.  
יא וַתֹּאמֶר לֵאָה, בָּא גָד; וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ, גָּד.  
יב וַתֵּלֶד, זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה, בֵּן שֵׁנִי, לְיַעֲקֹב.
יג וַתֹּאמֶר לֵאָה בְּאָשְׁרִי, כִּי אִשְּׁרוּנִי בָּנוֹת; וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ, אָשֵׁר.
 
בתוך סיפורי הבאת צאצאי יעקב לעולם, משתרבב סיפור מוזר על דודאים שמוצא ראובן, שבזכותן לאה נפקדת שוב ומביאה לעולם שלושה צאצאים נוספים :
 
 
טז וַיָּבֹא יַעֲקֹב מִן הַשָּׂדֶה, בָּעֶרֶב, וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ וַתֹּאמֶר אֵלַי תָּבוֹא, כִּי שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ בְּדוּדָאֵי בְּנִי; וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ, בַּלַּיְלָה הוּא.
 
יז וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים, אֶל לֵאָה; וַתַּהַר וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב, בֵּן חֲמִישִׁי
 
ושוב לאה היא זו שנותנת שמות לבניה ומזכירה בהם את מעשי האלוהים לטובתה:
 
יח וַתֹּאמֶר לֵאָה, נָתַן אֱלֹהִים שְׂכָרִי, אֲשֶׁר נָתַתִּי שִׁפְחָתִי, לְאִישִׁי; וַתִּקְרָא שְׁמוֹ, יִשָּׂשכָר.
 יט וַתַּהַר עוֹד לֵאָה, וַתֵּלֶד בֵּן שִׁשִּׁי לְיַעֲקֹב.  
כ וַתֹּאמֶר לֵאָה, זְבָדַנִי אֱלֹהִים אֹתִי זֵבֶד טוֹב הַפַּעַם יִזְבְּלֵנִי אִישִׁי, כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שִׁשָּׁה בָנִים; וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ, זְבֻלוּן.  כא וְאַחַר, יָלְדָה בַּת; וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמָהּ, דִּינָה.  (אצל דינה לא כתוב ותהר אזי ניתן להבין שזבולון ודינה היו תאומים)
 
אחרי שנולדו ליעקב עשרה בנים ובת...
 
 
כב וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים, אֶת רָחֵל; וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים, וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ.
 כג וַתַּהַר, וַתֵּלֶד בֵּן; וַתֹּאמֶר, אָסַף אֱלֹהִים אֶת חֶרְפָּתִי.
 כד וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יוֹסֵף, לֵאמֹר:  יֹסֵף יְהוָה לִי, בֵּן אַחֵר.  
 
אז בשביל מה צריך היה לספר לנו את כל הסיפורים על הולדת צאצאי יעקב, מאילו נשים ובאלו נסיבות ושבסוף נולד יוסף ?
 
לפעמים גם לכמות ולנפח יש משמעות.
 בפרשה הבאה כשעשו הולך וארבע מאות איש עימו, זה עושה רושם.
כך גם כשיעקב שב אל בית אביו ועובר בדרך גם בשכם, לא טוב להיות מתי מעט.
 
בעתיד, אם נביט במפת חלוקת הארץ לשבטים, נראה כי בני השפחות נמצאים בשוליים. גד מעבר לירדן . דן נפתלי ואשר בגליל בואכה הלבנון. גם שני השבטים שנולדים ללאה בסבב השני – יששכר וזבולון, נחלתם קטנה והיא מצויה בין שבט מנשה לבני השפחות. במרכז ועל שטח גדול יושבים שבטי יהודה ואפרים ומנשה, צאצאי יוסף.
 
לכל אחד,בעיתו, יש תפקיד בהצגה הגדולה.
לחלק תפקיד זמני, לחלק תפקיד משני, ורק לחלק קטן תפקיד מרכזי ובדרך כלל זוכרים אותו.
 
שנדע כל אחד את מקומו ותפקידו ונמלא אותו על הצד היותר טוב.